יו, הו, הו וחבית של רום

מאת גדי אבקסיס

בתקופה שהאניות היו עשויות עץ והאנשים עשויים מברזל, במשך 300 שנה, משנת 1655, סופק רום, על פי חוק, לכל חיילי הצי הימי הבריטי. המנה הייתה חצי פיינט לא מדולל, בחוזק של 47.75% אלכוהול. לפניכם טעימה קטנה מפרק הרום / שר המשקים – ספר תרבות הבר והשתייה
משולש הסחר הבינלאומי בקרב השבטים האפריקנים היתה נפוצה העבדות מזה מאות בשנים. עבדים נלקחו במלחמות, והאדירו את כוחם ועושרם של מנהיגי השבטים. במפגשים המסחריים שנרקמו בין מנהיגי השבטים האפריקנים ליורדי הים האירופאים התקיים סחר חליפין פורה בו הומרו עבדים שחורים (בעיקר צעירים חסונים), בכלי נשק, ברזל, כהילים, ביגוד ועוד. הסחר התמקד בעיקר בבעלי סיכויים גבוהים לעמוד בתלאות המסע, שהרי למניעת התקוממות, ’אוחסנו’ העבדים בבבטן האניה בתנאים בלתי אנושיים: כבולים, בצפיפות רבה ובחשיכה. רבים מהם לא שרדו את המסע. החל מתחילת המאה ה-17 מדינות רבות התחרו על שוק העבדים בכדי לנצל אותם במושבותיהם האמריקניות. בין המדינות: הולנד, צרפת, אנגליה, פורטוגל ודנרמק. סחר העבדים היה ענף כלכלי משמעותי למדינות אירופה, צידוק לקיומו של משולש הסחר העולמי, שליטה על נתיבי המסחר הימי וסמן חשוב לעוצמתן ומעמדן הבינלאומי של המדינות האירופאיות. משולש הסחר בין אפריקה, האיים הקריביים ואמריקה שהגיע לשיאו במאה ה-18, אפשר מעבר שוטף של סחורות בין היבשות ונתן מענה לביקוש לסוכר, רום, טבק, קפה ותבלינים באירופה, לביקוש לכל סוג של סחורה אירופאית ורום באפריקה, לביקוש העבדים למטעי קני הסוכר בקריביים ומטעי הכותנה של מדינות הדרום, ולביקוש לרום ומאוחר יותר למולאסה (עקב החלת ’חוק הסוכר’ ב-1764) ב’ניו אינגלנד’. דעיכת משולש הסחר הבינלאומי מלחמת העצמאות של אמריקה, עליית יצור הוויסקי המקומי, ואילו באירופה, גילוי סלק הסוכר, גרמו להפחתת הביקוש לסוכר מהאיים הקריביים, הפחתת היצע המולאסה וכמות הרום המיוצרת. מזקקות רבות נסגרו והביקוש לעבדים במטעים פחת. העבדות באמריקה כאנקדוטה היסטורית 1750 – מספרם של העבדים במושבות האמריקאיות עמד על כ-200,000 והם הועסקו בעיבוד שדות אורז, טבק, קני סוכר וכותנה במושבות הדרומיות. 1860 – אברהם לינקולן נבחר לנשיאות ארה"ב. התנגדותו לעבדות, הובילה לפרישתן של 7 מדינות דרומיות מאיחוד המדינות וייסוד קונפדרציה חדשה – דבר שהוביל לתחילת מלחמת האזרחים. 1/1/1863 – הוכרז על שחרור כל העבדים. 4/1865 – הסתיימה מלחמת האזרחים. 13/12/1865 – תיקון בחוקה שם קץ לעבדות בארה"ב. למרות סיום תקופת העבדות, אפליה גזעית המשיכה להתקיים עוד שנים רבות. רום בסגנון הצי רום של הצי הוא כינוי מיוחד שניתן לרום שסופק על פי חוק לכל חיילי הצי הימי הבריטי. תחילתו של הנוהג – שהפך למסורת ולחלק מהותי בהוויית מלחי הצי – בשנת 1655, כשהוחלט להחליף את הקצאת הבירה ברום. הדבר תאם את אופיים של המסעות הממושכים (בירה לא נשמרת לאורך זמן), ולזמינותו של הרום במושבות איי הודו המערבית. למעלה מ-300 שנים, בתקופה שהאוניות היו עשויות עץ והאנשים עשויים ברזל, הוקצתה למלחים מנת רום יומית (שכונתה Tot ) על ידי כלכלי אניות הצי המלכותי (Purser , שם שעוּות ע"י המלחים ל-Pusser ). המנה הייתה חצי פיינט, והיא הוגשה ונשתתה בלתי מדוללת (חוזק אלכוהולי של 47.75%). לפני קרב הרימו מנה כפולה, וגם אחרי ניצחון. הרום, כמו גם כל מה שהגיע מהכלכל, נקרא Pusser’s , וזה גם מקור שמו של מותג הרום שהוגש מדי יום במשך כמעט 300 שנה לכל אחד ממלחי הצי הבריטי, ואשר היה אחד ממוצרי הנוחות היחידים שניתנו למלחי הצי, שנשאו בעול של עבודה קשה, ריחוק ממושך מהבית ומלחמות ’פנים אל פנים’ בכל קצווי תבל. עליהם הוטל לשמור על נתיבי הים הפתוחים ועל מעמדה של האימפריה הבריטית. שעת חלוקת מנת הרום היומית הייתה שעת התרוממות הרוח היומית, שהרי להקצבת הרום ולטקס חלוקתו הייתה משמעות רבה בהווי של הספנים, שהוליד מילון מונחים ייחודיים לתיאור האווירה המיוחדת על האונייה. ג’ק טאר – ג’ק/ג’ק טאר הוא כינוי רווח לכלל מלחי הצי הבריטי. הכינוי נולד עקב הנוהג של מלחי המאה ה-18 וה-19 להשתמש בזפת (Tar ) בשיערם ובבגדיהם, על מנת למנוע חדירת מים. ג’ק דאסטי – ’ג’ק המאובק’ (Jack of the Dust ). כינוי שצמח עקב שהותו של האחראי על חלוקת המצרכים למטבח האונייה בקרבת קמח, מה שגרם לו להיראות מאובק. ג’ק טנקי – היה עוזרו של הג’ק דאסטי, ובאחריותו היה להוסיף את קצבת המים למנות הרום, לקבלת הגרוג. אדמירל אדוארד ורנון / גרוג – הקוקטייל של יורדי הים אדמירל אדוארד ורנון (Edward Vernon 1757 – 1684 ), גיבור קרב פורטו בלו, ומפקד אזור איי הודו המערבית, היה מוטרד מתופעות של שכרות אותן ייחס לשתיית הרום הנקי וללא כל תוספות. הוא האמין שהגשת הרום בתוספת מים, תפחית את תופעות השכרות ובעיות המשמעת, ועל כן פרסם ב-21 באוגוסט 1740, את פקודה מס’ 349, לפיה הקצבת הרום היומית תמשיך לעמוד על חצי פיינט, אך כל חצי יעורבב ברבע גלון מים. הוא קבע שהדבר ייעשה על הסיפון בפיקוח של קצין שבידו תהיה האפשרות להכפיל את הקצבת מיץ הליים והסוכר למלחים שיתנהגו כיאות, לעידון טעם המשקה. אדמירל ורנון כונה בפי פקודיו ’אולד גרוג’, בשל הרגלו להתעטף בגלימת גרוגרם (גלימת בד גס העשוי ממשי, אנגורה, צמר או שילוב שלהם) וכינוי זה דבק גם במשקה שהיה לקוקטייל הראשון בהיסטוריה. הקצינים הזוטרים המשיכו לקבל את קצבת הרום היומית שלהם נקייה, ישירות מחדר הרום, מדי יום ב-11:00, ואילו חלוקת הגרוג ליתר המלחים התבצעה על הסיפון כשעה מאוחר יותר. ההכרזה על מועד ההתכנסות לחלוקת המשקה נודעה בשם Up Spirits . בהמשך שונה היחס לשני חלקים שלמים של מים על חלק אחד של רום. ב-1756 הוכפלה קצבת הרום היומית לפיינט ולבסוף, מעט לפני ביטול הקצבה ב-1970, הופחתה לשמינית פיינט. Up Spirits הביטוי בו הוכרז כי הגיעה שעת חלוקת קצבת הרום. מדי יום שתו המלחים לחיי מטרה אחרת: יום שני – לאניותינו אשר בים יום שלישי – לאנשינו יום רביעי – לעצמנו יום חמישי – למלחמה עקובה מדם ולקידום מהיר יום שישי – לשיתוף הפעולה של הים והנשמה יום שבת – לנשותינו ואהובותינו, מי ייתן ולעולם לא ייפגשו יום ראשון – לחברינו המנוחים ולאלה אשר בים גרוג טאב מרגע שהנחייתו של הלורד ורנון אומצה על ידי כלל אוניות הצי, הכינוי לחבית המים שהייתה זמינה לצורכיהם של המלחים על סיפון האוניות, Scuttled Butt , השתנה לחבית הגרוג (Grog Tub ). חבית הגרוג עוטרה בפסי נחושת ומכסה מיוחד, ומוקמה במרכז הסיפון באזור ההתכנסות היומית. החבית נשאה את הכיתוב ’ינצור האל את המלך’, באותיות נחושת בוהקות, וטקס הגשת הרום היה סמל לגיבוש ואחדות הצוות תחת מפקדיו ומלכו. יניקת קוף – Sucking the Monkey כינוי להפרה בוטה של חוקי האדמירליות בראשית ימי הצי, על ידי מלחים באיי הודו המערבית, אשר בעת שהותם על החוף מילאו אגוזי קוקוס ברום בלתי חוקי, והביאו אותם לאוניות. מידות שתייה כמטבע עובר לסוחר לרום היה חלק רב בפולקלור היומיומי. מלחים נהגו להתערב על מנות רום, שילמו באמצעותן חובות, העניקו אותן כגמול ולאות תודה, וגם הימרו על מנות הרום במשחקי קלפים. מושגים שונים ביטאו את גודלה של מנת הרום: Sip – לגימה קטנה = שלוק. Wet – שווה לשלוש לגימות קטנות. Gulp – שליש מהקצבה היומית – לגימה גדולה שניתנה כאות לתודה. Sandy Bottom – קצבה יומית שלמה. ניתנה כפרעון חוב. סופה של מסורת – Black Tot Day ב-31 ביולי 1970, הוחלט במטה הימייה לבטל את הקצבה היומית של הרום, בטענה ש"הזמנים השתנו, ובצי המתוחכם אין הצדקה להמשיך במסורת שתיית הרום, שעלולה לגרום לסיכון או לטעיות מיותרות". כך נקטעה מסורת בת 300 שנים. יום עצוב זה כונה Black Tot Day , ובאותו יום החליטו מלחים ותיקים רבים להקדים את פרישתם מהצי. רום Pusser’s מזקקת פאסרס, שהושבתה מייצור בעקבות יום עצוב זה, חידשה את פעילותה כעבור תשע שנים, ב-1979, בזכות יוזמה פרטית של צ’רלס טוביאס, שביקש להחיות את המסורת. הוא השיג מפיקוד הצי את הזכויות והידע הנדרש לשחזור ייצור רום הצי המקורי, והקים מחדש את חברת פאסרס בטורטולה, שבאיי הבתולה הבריטיים. החל מ-1980 החל שיווק מחדש של הרום, אך הפעם לכלל הציבור (קודם לכן היה זה ייצור לצורכי הצי המלכותי בלבד). רום פאסרס מיוצר בדיוק על פי המתכון המקורי – מערבוב של חמישה סוגי רום שמקורם בחמישה איים קריביים שונים, כפי שהיה הדבר על סיפונן של אוניות המלחמה הבריטיות. שיטת הפקתו הייחודית במזקקה דודית עשויה עץ, והימנעות מתוספי ניחוח, טעם וצבע, המוספים במיני רום רבים, עושות אותו למוצר טבעי לחלוטין. תהליך העידון מתחיל כבר בעת הזיקוק, ומתעצם ביישון עצמו. אדמירל הורצ’יו נלסון / דמו של נלסון בתחילת המאה ה-19 אנגליה נקלעה למצב גיאו-פוליטי קשה, במושבות בצפון אמריקה עלו דרישות לעצמאות והתנתקות מהכתר הבריטי, ספרד היריבה, שלטה בנתיבי הים. צרפת נשלטה ע"י נפוליאון ואיימה בפלישה לממלכה. ובנוסף הצי האנגלי היה חלש וחסר הנהגה חזקה, למעט קצין יחיד ושונה, אדמירל נלסון. בקרב טרפלגר (TRAFALGAR ) שהתרחש ב 21 באוקטובר 1805, ליד קאדיז (ספרד), ושעתיד היה לקבוע מי מהמעצמות תשלוט בימים, הנחילו 27 אוניותיו של אדמירל נלסון (Horatio Nelson ), במהלך טקטי מבריק, תבוסה ניצחת ל-33 אניות הצי הצרפתי והספרדי (19 מהן טובעו או נתפסו). קרב זה השיב לאנגליה את כוחה וכבודה אך גבה את חייו של נלסון. על פי האגדה, גופתו של נלסון הונחה בחבית רום (Pusser’s Rum ) מתוך כוונה לשמרה במסע חזרה לאנגליה. כאשר נפתחה החבית באנגליה וגופתו של נלסון הוצאה, הסתבר שכמעט ולא נותר בחבית רום. המלחים על פי הסיפור, ניקבו בתחתית החבית חור קטן ודרכו שתו את רוב הרום ואת דמו של נלסון. מאז המונח ’דמו של נלסון’ (Nelson’s Blood ) הוא שם נרדף לרום ובמיוחד בקרב מלחי הצי המלכותי. על גבי כד החרס של המותג המקורי (Pusser’s Rum ) מופיעה התמונה של נלסון עומד על הסיפון של אנייתו (H.M.S VICTORY ) במהלך קרב טרפלגר. חוזקו של רום הצי לפני המצאת ההידרומטר, לא ניתן היה לדעת בוודאות את חוזקו האלכוהולי של רום הצי. הערכת חוזקו נעשתה באמצעות ההוכחה (Proof ) הבאה: רום עורבב עם מעט מים ואבקת שריפה, כך שכאשר השמש חיממה את הכוס, אבקת השריפה הציתה את התערובת. אם התערובת לא הוצתה, הועם מעמדו של הכלכל בקרב המלחים, והוא עלול היה להיענש באשמת דילול הרום במים. בשנת 1816, עם המצאת ההידרומטר, הוחלט בצי לקבוע מהי רמת האלכוהול המדויקת של רום הצי. נערכו בדיקות של מאה דגימות רום צי בכדי למצוא את החוזק האלכוהולי האמיתי של הרום. הממוצע היה 47.75% בנפח. חוק הסוכר, בריטניה 1764 חוק הסוכר (בריטניה, 1764) הוחל על ’ניו אינגלנד’ (ארה"ב של ימינו) וקבע מס של שלושה פני בעבור כל גלון מולאסה שנרכש מהמושבות הצרפתיות באיים הקריביים, וזאת בכדי לאלץ את הקולוניה האמריקנית לרכוש סוכר יקר יותר מהמושבות הבריטיות שבאיים הקריביים. אלא שהמחיר הגבוה וההיצע המצומצם הולידו תעשייה עניפה של הברחת מולאסה. לפיכך עוד באותה שנה, ראש ממשלת בריטניה, ג’ורג’ גרינוויל, העביר את חוק המס אשר הקשה מאוד על מבריחי הסוכר ולפיכך הפריע לפעילות המזקקות ולרווחיות של משולש הסחר בכללותו. המצוקה בקרב מזקקי הרום בניו אינגלנד גררה עויינות כלפי ממשלת בריטניה והיתה סיבה נוספת למהפיכה האמריקנית (1775 – 1783) שבעקבותיה התאחדו מדינות אמריקה וזכו בעצמאותן. הפופולריות של הרום המשיכה גם לאחר המהפיכה האמריקנית כאשר ג’ורג’ וושינגטון, התעקש ב-1789 להביא חבית של רום מברבדוס לטקס הכתרתו לנשיאה הראשון של ארה"ב. וויליאם בליי / המרד על הבאונטי, מרד הרום- אוסטרליה 1808 אדמירל וויליאם בליי (William Bligh ), קצין מוערך מאוד באדמירליות, היה קברניטה של אניית המסע ’באונטי’ אשר התפרסמה במרד המלחים שאילצו את בליי לרדת לסירה ולנווט את דרכו באוקיינוס עד הגיעו לחוף מבטחים. בהמשך, התמנה, וויליאם בליי למושל הקולוניה הבריטיתNew South Wales (אוסטרליה של ימינו). באותה העת, הרום שימש כמטבע עובר לסוחר, עקב הפופולריות שלו מחד והמחסור במטבעות מאידך. שתיית הרום פיצתה את המתיישבים הראשונים על חוסר הנוחות ותנאי החיים הדלים והדבר הביא להתפשטות תופעות לא רצויות של שכרות. ב-1808, החליט בליי, לאסור את השימוש ברום כמטבע עובר לסוחר וזאת בכדי להחליש את כוחם של סוחרי הרום ושל תאגיד South Wales Corps. . ההתנגדות לא אחרה לבוא וב-26 בינואר 1808 צעדו המתנגדים, חמושים בכידונים אל עבר בית הממשל והשתלטו עליו. המושל הושם במעצר למשך כשנה וג’ורג’ ג’ונסטון (George Johnston ) מראשי המתנגדים, שלט בקולוניה. רק ב-1810 הושב הסדר על כנו וכוח צבאי שנשלח מבריטניה וסיים את שליטת המורדים בקולוניה. גדי אבקסיס, מייסד ’ברטנדר’, ביה"ס לתרבות הבר והשתייה, חבר איגוד בתי הספר לברמנים הבינלאומי, מנהל ’דרך ארץ, תרבות ויין’, בוגר קורס ייננות באוניברסיטת דייויס