מאת גדי דבירי
חשבתם פעם מה מביא אדם מן הישוב לרכז את כל משאביו ולייבא בירה. נוסיף כי אותו אדם אינו חובב בירה מושבע ואין לו כל ניסיון ביבוא ובוודאי שלא ביבוא מוצרי מזון ומשקה בפרט. ונסיים בכך שלהרפתקה זו הוא נכנס מתוך תחושת בטן, בלי להכין תוכנית עסקית ולהיות בטוח בהצלחתה הכלכלית.
יצאתי לברר נקודה זו עם ארבעה יבואני בירה שהחלו דרכם ביבוא מותג בירה יחיד מבלי שהיה להם כל ניסיון בתחום. מעז יצא מתוק… השנה היא 1999 מאיר בן שטרית מחליף את אחד מנהגיו מאחורי ההגה במשאית ועומד ברמזור אדום בצומת בן שמן, כעבור זמן מה הוא מתעורר בבית החולים אסף הרופא. מסתבר שמשאית שאיבדה בלמים התנגשה בו. כאשר משתחרר מאיר מבית החולים הוא יוצא לנפוש בהולנד. ביום הוולנטיין לוקח אותו חבר לשתות בירה מיוחדת בעיירה בשם אורן ומאיר מיד מתאהב… בבירה. דבר ראשון שהוא עושה בבוקר שלמחרת, זה לקבל מהמוזג את פרטי המבשלה שמייצרת את הבירה המופלאה, לדבריו, מבשלת אשופ. עוד באותו יום מאיר מתקשר למבשלה ומתאם בה ביקור. לאחר נסיעה ארוכה והתברברות בדרך מגיע בסוף אל המבשלה ופוגש את הבעלים. מבלי להסס משלם מאיר במזומן עבור שני משטחים, של מק שופ ולה שופ, ומבקש שישלחו לו אותם לישראל, בעל המבשלה לא ממש יודע איפה זה ישראל, אבל המשלוח מגיע. למרות טענתם של כל מכריו שבירה יקרה כזו לא תצליח להימכר בארץ, הוא לא מתייאש וממשיך להביא את הבירה. רק לאחר היבוא של המשטחים הראשונים הוסדרו עם המבשלה תנאי הסחר. מאיר מוכר את עסק המשאיות שלו וכיום מייבא ומשווק את בירות ה- מק שופ וה- לה שופ. אוהד שרוף בני קריגר הוא מושבניק המגדל עופות ואוהד שרוף של קבוצת הכדורגל הסקוטית סלטיק. ככזה, הוא נוסע לצפות במשחקי הקבוצה מספר פעמים בשנה. בסיום המשחק נוהגים הוא וחבריו לשבת בפאבים המקומיים המזוהים עם הקבוצה לשתות בירה, בהתחלה בעיקר גינס המוכרת לו, אך אחר כך גם בירות סקוטיות. בני מאוד מתלהב מבירות אלה, אך ההתלהבות מהולה בצער על השנתיים ש’ביזבז’ בשתיית גינס. כל חזרה של בני לארץ מלווה במשבר הסתגלות, הסתגלות להפועל כפ"ס במקום לסלטיק והסתגלות לבירה שיש בארץ במקום לבירה הסקוטית. מכיוון שאת שחקני הסלטיק לא יכול היה להביא לארץ, מחליט בני להביא את הבירה הסקוטית. בתחילה פונה למספר מבשלות קטנות מאזור גלזגו שמתברר שאינן עוסקות כלל ביצוא. ואז מחליט להעיז ושולח אימייל למבשלת בל הייבן הגדולה יותר. התשובה מהמבשלה מגיעה מהר מכפי שחשב. כאשר הוא נשאל על ידי נציגי המבשלה לגבי הניסיון שלו בשיווק בירה ואיך הוא מתכוון להחדיר את המותג לשוק הישראלי, מחליט לא לייפות את המציאות ומספר להם את סיפורו. כעבור זמן מה נוסע בני עם קבוצת חברים לצפות במשחק נוסף ובדרך עוצר לביקור במבשלה. כחקלאי, לדבריו, שלא מכיר העברות בנקאיות משלם להם במזומן על המשלוח הראשון – משטח אחד. כאשר מגיע המשלוח לארץ מפיץ קריגר את הבירה לפאבים באזור כפר סבא שהיו בבעלות חבריו. ההתעניינות בבירה גבוהה מכפי שחשב ומיד מזמין בני את המשלוח השני, שהוא כבר פי ארבעה בגודלו מהראשון. לאט לאט גדלים היקפי המשלוחים ומתרחב מבחר המותגים. כיום, בנוסף לגידול העופות, מייבא בני מלבד בירות סנט אנדרוז, גם את האולד ספקלד הן ובירות נוספות ממבשלת פולר’ס האנגלית. Down Under הסיפור של אדם פלדמן מתחיל בטיול בניו זילנד. באחד הערבים נכנס לבר של חברת מונטיט’ס לשתות בירה. בהיותו חסיד של גינס מזמין אדם את הדבר שלדעתו היה הקרוב ביותר לבירה זו – מונטיט’ס בלק. אדם מתלהב מהבירה והדבר הבא הוא למצוא את המבשלה ולערוך בה סיור. כשנה וחצי לאחר שחוזר לארץ יושבים אדם וחברו אמיר וחושבים להקים עסק בתחום המזון. כאשר הם רואים את המגמה של העלייה בצריכת בירות הפרימיום בארץ, עולה הרעיון לייבא את אותה בירה הזכורה לטוב מהטיול. אדם יוצר קשר טלפוני עם המבשלה ולאחר שמצליח להגיע לאיש הקשר המתאים מביא דוגמאות מהמבשלה. ואז מתברר לו כי הבירה ששתה לא הייתה סטאוט כמו הגינס, אלא לאגר בסגנון השוורצביר. אדם ושותפו אמיר נוסעים לגרמניה על מנת לחפש בירות מאותו סגנון, אך לא מוצאים בירה שתשתווה, לדעתו, לטעמה הזכור לטוב של המונטיט’ס. וכך מתחיל הרומן עם מבשלת מונטיט’ס מניו זילנד. יחד עם הבלק מביאים לארץ גם בירה אדמונית מתוצרת המבשלה ואחר כך התווספה למבחר בירת לימון שהייתה אמורה להיות עונתית אך עקב דרישת הקהל נשארה כל השנה. ומה התוכניות לעתיד? להתרחב ולייבא מוצרים נוספים בתחום הבירה. חופים הם לפעמים געגועים ל… בירה בשנת 2001 יוצא רונן פיגארו עם אשתו שרה, לחופשה בתאילנד. שם מגלה רונן את החופים המדהימים ואת העובדה שיש גם חיים מעבר לעבודה. במהלך הנופש נחשף רונן לבירה צ’אנג המקומית. בפעם הראשונה שהוא שותה את הבירה מרגיש רונן ’משהו אחר’. בחזרה לארץ הוא מביא איתו בקבוקי בירה צ’אנג לצריכה עצמית. לבסוף מחליט רונן כי הוא רוצה לייבא את הבירה לארץ. כל נסיונותיו ליצור קשר עם המבשלה באמצעות הדואר האלקטרוני עולים בתוהו ולכן מחליט לטוס לתאילנד ולנסות לפגוש מישהו מהמבשלה. בעזרת מכר מקומי מצליח רונן לקבוע פגישה עם נציג החברה. לאחר שמציג עצמו הדברים מתחילים להתגלגל, עד שבחודש אפריל 2007 נוחת המשלוח הראשון של בירה צ’אנג בארץ. תשאלו איזה כמות? לא משטח אחד כי אם שלוש מכולות. רונן מאמין במוצר ומבין כי השוק הישראלי יצרוך את הבירה עקב הקשר לתאילנד והזיכרונות אותם מעורר. והוא אכן צודק. רונן מפקיד את ניהולו של עסק המשאיות שלו בידי מנהל וכיום הוא עוסק במלוא המרץ בשיווק הבירה. בתור אחד שנמצא מהצד השני של הבקבוק אני עד לתגובות הקהל כאשר הם מזהים אצלנו על המדף את אותה בירה ששתו בטיול. הפתעה, התלהבות ראשונית ומיד אחריה שטף של סיפורים וזיכרונות מהטיול ההוא בו פגשו לראשונה את הבירה. אז מי אמר שאבדה הרומנטיקה?