מאת עמוס רביד
הצורך בזן מקומי הוא שיווקי בעיקרו. זן כזה חייב לספק ייחוד, לעורר עניין וסקרנות ולסלול את הדרך עבור כלל תעשיית היין הישראלית. לכן, פוטנציאל האיכות הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק. קברנה סוביניון, שיראז ומרלו טובים יש בכל העולם וגם אצלנו, אבל אף פעם, כנראה, לא נוכל לטעון שאנו מייצרים את הטובים בעולם. קריניאן? אולי, מי יודע. עמוס רביד מסביר למה הוא מציע דווקא את הזן הזה כזן המקומי
היעדר זן ענבים מקומי, שמאפיין את תעשיית היין הישראלית, מוזכר לעיתים קרובות בדיונים על המשך התפתחות הענף. בעיקר כשמדובר בשווקי היצוא התחרותיים והרוויים ביינות מכל העולם. שמות רבים מוזכרים לאחרונה כמועמדים אפשריים להיות הזן של ישראל. האם יהיה לנו ביום מן הימים זן כזה והאם הקריניאן הים תיכוני הוותיק הוא המתאים ביותר? קשה כמובן לדעת. אם כי נראה שיש לו לקריניאן סיכויים לא רעים בכלל. מעורר סקרנות הצורך בזן מקומי, דוגמת השיראז האוסטרלי, המלבק הארגינטינאי, הזינפנדל הקליפורני ודומיהם, הוא שיווקי בעיקרו. זו נקודת מפתח לדיון כולו. זן כזה חייב לספק ייחוד ולעורר עניין וסקרנות שיעלו את היינות המופקים ממנו על סדר היום של צרכני היין בעולם ועל ידי כך תיסלל הדרך עבור כלל תעשיית היין הישראלית. לכן, פוטנציאל האיכות הוא כמובן תנאי הכרחי אבל לחלוטין לא מספיק. הזן המקומי אינו חייב אפילו להיות האיכותי ביותר במקום. יינות הקברנה סוביניון הטובים מדרום אפריקה, מצ’ילה ומארגנטינה, לצורך הדוגמא, אינם נופלים (בלשון המעטה) באיכותם מהפינוטאז’ים, הקרמנרים והמלבקים (בהתאמה) המיוצרים שם. אבל השילוב הזה של ייחודיות, עניין והתמחות לצד האיכות יוצר יתרון יחסי. קברנה סוביניון, שיראז ומרלו טובים יש בהמונים ומכל העולם. גם אנחנו נמשיך לייצר קברנה טוב, אפילו טוב מאוד. אבל אף פעם, ככל הנראה, לא נוכל לטעון שאנו מייצרים את הטובים בעולם. קריניאן? אולי, מי יודע. ורגע לפני שכל אחד מאיתנו מגונן בתוקף על הזן בו הוא מאמין, כדאי לזכור גם שנקודת המבט אינה יכולה להתבסס על שוק היין המקומי. לכן לא כל זן חדש שמגיע לארץ, מוצלח ככל שיהיה, שמעניין אותנו כצרכני יין ישראלים, יוכל לעמוד במשימה. זן מקומי ייצוגי שכזה יוכל להתפתח ולעשות את העבודה רק אם יסקרן את צרכני היין בעולם הגדול ויתאים לתדמית ולתפיסת העולם שלהם לגבינו כאזור ייצור יין. מקומי בינלאומי מסיבה זו ממש גם זנים מאוד מקומיים, שלא מוכרים בעולם, נראים כבעלי סיכויים נמוכים להצלחה. מרבית הזנים (למעט אולי הפינוטאז’ הדרום אפריקאי) שהפכו למזוהים עם ארצות העולם החדש, היו מוכרים ונפוצים עוד קודם לכן בעיקר בצרפת. הסוביניון בלאן (ניו זילנד), השיראז (אוסטרליה), המלבק (ארגנטינה) והאחרים, כולם היו כבר זנים שהפיקו יינות באזורים ידועים בעולם הישן וסללו את הדרך לזנים אלו כשהגיעו מהאזורים החדשים. דווקא הזנים המאוד מקומיים לא ממש מצליחים להמריא וליצור את הסקרנות הנדרשת בשוק היין העולמי. היינות המופקים מהזנים היווניים, למשל, ומהזנים המזרח אירופאים, למרות שרבים מהם מעניינים ובעלי פוטנציאל איכותי, לא הצליחו מעולם לפרוץ את גבולות השוק הקהילתי של יוצאי הארצות הללו. גם בתחום הזה נראה כי הקריניאן, אותו לא ’ניכסה’ לעצמה עדיין אף מדינה בעולם החדש, עונה לדרישות. עבר בעייתי ההיסטוריה של יינות הקריניאן בארץ, כמו בעולם, מורכבת. בשנים האחרונות, עם עליית קרנם של הזנים החדשים וה’טרנדיים’ יותר, הזן סבל מדימוי נמוך ושטחי הנטיעה שלו הלכו וירדו. יכולתו להניב יבולים גבוהים למדי נוצלה לרעה במשך שנים רבות. ככזה הוא שימש בעיקר כזן כמותי ליינות פשוטים וזולים, עובדה שפגעה בשמו עוד יותר. אך בגפנים בוגרות, באדמה מתאימה ובטיפול נכון עם יבולים נמוכים, מפיקים ממנו יינות איכותיים, עשירים, מרוכזים ומפתיעים למדי המתאפיינים בצבע עז ובתכולת טאנינים גבוהה יחסית לצד אלגנטיות. דוגמאות טובות לכך לא חסרות בצרפת ובספרד. גם בישראל מייצרים כבר קריניאנים איכותיים. יקבי כרמל, יקבי ברקן, יקב ויתקין, ועוד מספר יקבים קטנים בעיקר מאזור זיכרון יעקב, ממלכת הקריניאן (ראו תוצאות טעימת היינות בהמשך הגיליון). היינות זוכים להתעניינות רבה בקרב קהל צרכני היין בארץ וחלקם זכה כבר בלא מעט ביקורות טובות, בציונים גבוהים ובתחרויות יין בארץ ובעולם. שמועות עקשניות לוחשות כי יקבים נוספים מתכוננים להצטרף לחבורה וקריניאן איכותי כבר מתיישן במרתפיהם. הזן הוותיק ביותר בישראל הקריניאן אוהב אקלים חם יחסית ועונת הבשלה ארוכה. באזורים קרים הוא מתקשה להגיע להבשלה טובה. על כן הוא נפוץ בעיקר באזורים ים תיכוניים וכך הוא גם מזוהה בעולם. בדיוק מסיבה זו הובא לכאן בחסות הברון רוטשילד כבר בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 וניטע בכל המושבות שעסקו בגידול גפנים (יחד עם זנים ים תיכוניים נוספים שלצערנו נעקרו מנוף הכרמים שלנו). זהו כיום זן ענבי היין הוותיק ביותר בישראל. והיות והנושא השיווקי תדמיתי חשוב, כאמור, לא פחות מהייננות, אז סיפור היסטורי טוב יכול כמובן רק לעזור. ניסיון ארוך שנים תמיד נתפס טוב. זהו גם הזן המניב ביותר בארץ עם לא פחות מ-9,200 טון ענבים בשנה (נכון לשנת 2008) שמהווים כ-20% (!) מכלל בציר ענבי היין בישראל. עיקר שטחי הקריניאן בארץ נטועים באזורי היין המסורתיים – זיכרון יעקב, והמושבות שבסביבותיה ובאזור שמשון והשפלה. מה קורה בעולם? הקריניאן נפוץ מאוד בדרום צרפת, בדרום עמק הרון ובעיקר באזור לנגדוק–רוסיון בסמוך לים התיכון, שם הוא נטוע בשטחים נרחבים ביותר. הוא מפיק עדיין את כמות היין הגדולה ביותר מכל זני הענבים בצרפת, אך השינויים שחלו בהרגלי צריכת היין ובשוק היין העולמי גורמים לשינוי בהתייחסות אליו. מצד אחד שטחי הנטיעה שלו בצרפת הולכים ויורדים ומצד שני, יותר ויותר יקבים החלו להפיק ממנו יינות איכות במחירים גבוהים. דוגמא טובה ליכולותיו של הקריניאן מצויה באחד מאזורי היין העולים של ספרד, פריוראט שבקטלוניה, בצפון מזרח המדינה, שוב בסמיכות לים התיכון. כאן נטועות גפני קריניאן בוגרות מאוד (בנות 70 שנה ויותר), באדמות סלעיות דלות ביותר ובשיפועים שלעתים אינם מתקבלים על הדעת בתעשיית היין המודרנית. באזור יין ותיק זה, הזוכה בשנים האחרונות לעדנה מחודשת, מפיקים ממנו (יחד עם הגרנאש) יינות מרתקים שמחירם בעולם הולך ועולה משנה לשנה. ענבי קריניאן נטועים (אם כי בכמויות קטנות בהרבה) גם באזור ריוחה בספרד ובסרדיניה שבאיטליה. בעולם החדש נטוע הזן בשטחים נרחבים למדי בקליפורניה (בעיקר בסנטרל וואלי) ובדרום אמריקה. בצ’ילה שטחי הנטיעות של הקריניאן דומים לאלו של המרלו והוא משמש בעיקר לעירוב עם זנים אחרים. גם בדרום אפריקה יש לו נוכחות מכובדת. לא קלה היא דרכנו ייצור קריניאן איכותי בישראל, כמו בצרפת, נעשה עדיין בקנה מידה קטן, קטן מאוד אפילו אם נתייחס לגודל שטחי הנטיעות והתפוקה הכללית של הזן. לייצר כמות קטנה של קריניאן מוקפד ואיכותי מאוד זו חוכמה לא קטנה כלל וכלל. אבל לעשות כמות גדולה של קריניאן טוב ובמחירים אטרקטיביים זו כבר חוכמה גדולה אפילו הרבה יותר. המעבר מייצור נישתי ומבחירת כרמים מיוחדים בפינצטה להיצע גדול ואיכותי של יין טוב גם ברמות המחירים הנמוכות יותר, הוא אתגר לא פשוט בכלל. אחד המכשולים הנראים כרגע לעין הוא העובדה כי הקריניאן מראה תוצאות איכותיות בעיקר בכרמים בוגרים, ביבולים מאוד נמוכים ובכרמים המעוצבים בשיטות מסורתיות. לכך יש כמובן מחירים נכבדים מבחינת עלויות הגידול. עושה רושם כי הניסיונות לעצב גפני קריניאן בשיטות מודרניות יותר (VSP) המאפשרות יבולים גבוהים יותר ומיכון, מספקים בינתיים תוצאות בינוניות מבחינה איכותית. על מנת להתגבר על כך יהיה צורך בזמן, בניסיונות ובמחקר ופיתוח שיקדם נושאים כמו התאמת קלונים, כנות, שיטות גידול ועוד. ולנו כידוע חסר גוף מתוקצב שמבצע מחקרים מסוג זה עבור התעשייה, כך שהדרך אל האושר (והעושר) עדיין רחוקה. במיוחד אם לוקחים בחשבון עד כמה התהליכים בעולם היין שלנו איטיים ודורשים סבלנות רבה, רבה מאוד. סיכומו של דבר איכות היין הישראלי נוסקת. יינות ישראליים זוכים באופן עקבי לביקורות טובות ולפרסים בתחרויות יין בעולם, גם בחשובות והקפדניות שבהן. אבל כל זה עדיין לא מספיק כדי לכבוש את העולם. גם זן מקומי, אם וכאשר יהיה לנו כזה, לא יביא לבדו את הגאולה, אבל יהיה עוד שלב חשוב בדרך להצלחה אמיתית. במיוחד בניסיון לפרוץ אל מחוץ לשוק הכשר אל עבר השוק הכללי. התפתחות של זן מקומי היא תהליך טבעי וממושך המשלב היבטים חקלאיים ושיווקיים. לקריניאן מישראל פוטנציאל מעניין שיוכל אולי בבוא היום לענות על הדרישות מזן שכזה. כבר עכשיו הוא מראה, בייחוד בשוק האנגלי החשוב, סימנים ראשונים כזן המעורר עניין בקרב צרכני היין בעולם. זנים רבים וטובים אחרים המוזכרים מידי פעם כמועמדים לתפקיד נראים (לי לפחות) כמתאימים פחות, בעיקר בגלל חוסר עניין וייחוד מספיקים מצד השוק העולמי. אבל לצד סימנים מעודדים אלו צריך עדיין לזכור שלמרות שהזן ותיק כל כך במחוזותינו, הניסיון עם הקריניאן בכל הקשור לייצור יינות איכות עדיין קצר ומועט. קריניאן איכותי הוא עדיין יין נישתי המיוצר בכמויות קטנות מאוד. אין גם עדיין מספיק ניסיון בגידול הזן באזורים החדשים והגבוהים. ובעיקר, הוא יוכל להתפתח כזן ישראלי רק אם יקבים נוספים יחליטו להרים את הכפפה ואם נדע לפתח לצד יינות קריניאן או ממסכים מבוססי קריניאן שיזכו בציונים גבוהים וביקורות משבחות גם יינות קריניאן טובים במחירים נמוכים יחסית. סיפור טוב, אם כך, כבר יש. עכשיו כל מה שנותר הוא לעשות את היין. אה, כן, וגם לשווק אותו. עמוס רביד – מדריך יין ראשי ביקבי כרמל amos@carmelwines.co.il