יאסו, יוון, יאסו

מאת מירה איתן

ליוון, ערש התרבות, נסעה מירה איתן כדי לבדוק ולטעום יין יווני, ושם התאהבה ביבשת יפהפייה, אנשים שמחים ומכניסי אורחים, אוכל פשוט וטעים והרבה אוזו
יוון, שנמצאת בדרומו של חצי האי הבלקני, נחשבת לערש התרבות המערבית. יוון היא מולדת התיאטרון והשירה, הפילוסופיה, המיתולוגיה, הדמוקרטיה, הספורט, האדריכלות והפיסול. מכל פינה ניבטת ההיסטוריה עם מקדשים עתיקים, תיאטראות ויצירות אמנות. עם זאת, יוון מציעה הרבה יותר מתרבות קלאסית. הארץ בורכה בכל סוגי הנוף האפשריים: נוף פראי של ארץ הררית מבותרת, עמקים מעובדים, חופי ים מפורצים שטופי שמש וים כחול מכל עבריה. קניונים עמוקים, צוקים הנופלים בתלילות אל הים, אגמים חבויים ומאות איים שונים, שבתיהם בוהקים בלובנם. לאורך הדרכים המפותלות – כפרים ציוריים, מנזרים רבים, עתיקים וחדשים וכפרי דייגים קטנים. הטברנות, המדיפות ריח אוכל ומוזיקה מקומית, מלאות בתושבים שמחים ובתיירים רבים, והמחירים לא גבוהים כמו בשאר ארצות אירופה. הבנייה בערים לא מרשימה, אך המרפסות הענקיות, המקיפות כל בית, פורחות עם עציצי הגרניום הססגוניים שלהן המשמחים כל פינה. בתוך כל היפה הזה אותי אישית אכזבו שני דברים, זבל שמטיילים משאירים אחריהם בכל מקום, בהרים, בעמקים, בערים ובכפרים, והדבר השני, המדהים מכל – אין מקום, ללא יוצא מן הכלל, שלא מעוטר בגרפיטי מכוער. קירות הבתים, הגשרים, שלטי הרחוב ועוד. היוונים עצמם מלאי שמחת חיים, בעלי כבוד עצמי ונותנים הרבה כבוד לזולת. רובם, בפרט במקומות הקטנים, ישרים ומכניסי אורחים. התושבים נוהגים לקום מוקדם, הפסקת הצהריים שלהם ארוכה מאוד ואז מגיעה פעילות עד השעות המאוחרות, בייחוד בטברנות, כי הבתים מאוד חמים. היוונים אוהבים לשמוח בפסטיבלים, תהלוכות, וסתם טקסים צבעוניים, המתקיימים ברחבי יוון בכל ימות השנה, והדת מהווה מוסד מאוד חשוב. אתונה אתונה היא בירת יוון והגדולה בעריה. העיר מונה קרוב לחמישה מיליון תושבים, כמעט חצי מכל תושבי יוון. לעיר היסטוריה מפוארת שהעדות לה היא בעיקר האקרופוליס וסביבתו, שהיו מקום מושבם של קדמוני העיר, לפני כ-4,000 שנה. למרות עברה המפואר, אתונה מעט מאכזבת ממבט ראשון, עיר חמה ולחה, צפופה ודי מוזנחת. אך לאחר סיור באתרים ההיסטוריים, במוזיאונים ובשווקים, שווה לחכות ללילה בעיר. פה מתגלה לפנינו עיר שוקקת חיים עד השעות הקטנות. ברחובות ההרגשה בטוחה, ואלפי המסעדות ובתי הקפה מלאים, טברנות מדיפות ניחוחות סובלאקי ומועדוני מוסיקה, וכמות בלתי נדלית של אנשים שחוגגים כל הזמן בחוץ. אתרי החובה הם כמובן האקרופוליס (העיר העליונה) ומקדשיו (הפרתנון, הארכתיאון), האגורה (כיכר השוק) שלמרגלותיו, והמוזיאון הלאומי המרשים באוסף אמנות יוון, המוזיאון החשוב ביותר באירופה לארכיאולוגיה. אסור לפספס את הרובע הישן, הפלאקה הסואנת על חנויותיה, שוק הפשפשים, שווקי הבשר, הדגים והפירות ועוד. בשווקים הרבה טברנות, מוזיקה ושמחת חיים, אותם אפשר לתבל באוזו, ראקי, ציפורו, ציקודיה, רצינה או יין. עיר הנמל של אתונה היא פיראוס, העיר השלישית בגודלה במדינה. בה נמצא הנמל הראשי והחשוב של יוון, שבכל עת אפשר לחזות בו באין סוף אניות ואין ספור טברנות הומות אדם ודגים לאורך החופים. יין בפלופונז התפתחות תעשיית היין ביוון דומה מאוד להתפתחות שלנו. יין ייצרו במקום כבר בימי קדם, אך המהפכה הרצינית, שהביאה להקמת יקבים איכותיים עכשוויים, התרחשה ב-20 – 30 השנים האחרונות. בשנת 1971 החלו היוונים לחוקק את חוקי האפלסיון (אזורי יין) ונקבעו כ-28 אזורי יין, בשלוש רמות דירוג. עם זאת, קיימת חלוקה ברורה ביוון בין צפון הארץ לדרומה. לכל חלק יש את זני הענבים המיוחדים לו, ולא מגדלים את זני הצפון בדרום וההיפך. הענב השולט בצפון הוא קסינומברו (Xinomavro), ואילו בדרום, באזור נימאה שבפלופונז שולט ענב אדום בשם אגיורגיטיקו (Aghiorghitiko), או בשמו המערבי סט. ג’ורג’. הענבים הלבנים השולטים בפלופונז הם רודיטיס ((Roditis ומוסקופילרו ((Moschofilero, מהם מייצרים יינות ארומאטיים בעלי חמיצות מצוינת. מלבד זנים אלה יש עוד הרבה זנים מקומיים פשוטים יותר והרבה זנים בינלאומיים כמו, קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה, גוורצטרמינר, ויונייה ועוד. מספר היקבים גדול למדי, כ-700 יצרני יין, והשימוש בזנים מנצל את אזורי המיקרו אקלים בהתאם לחוקי הטרואר. מכיוון שלא ביקרתי ביקבים בצפון הארץ לא הצלחתי לטעום היטב את זן הקסינומברו, שנותן יין עמוק ואינטנסיבי, מלא גוף, אלכוהולי, בעל חומציות וטאנינים גבוהים וצבע אדום כהה. זן האגיורגיטיקו הדרומי עמיד יותר בתנאי מזג אויר חם. זהו זן עדין יותר מהזן הצפוני, אך פוטנציאל היישון שלו גבוה יותר. זן מאוד מעניין ורבגוני שאפשר לייצר ממנו מגוון גדול של סוגי יינות, החל מיינות קלים במיוחד ויינות רוזה נעימים וכלה ביינות מורכבים ובעלי גוף, יינות אלגנטיים וקטיפתיים. עוד אזור יין מעניין הוא האי סנטוריני, שם רוב היינות לבנים והזן הבולט ביניהם הוא אסירטיקו (Assyrtiko), ענב בעל חומציות גבוהה. באי מייצרים גם את יין הקינוח האופייני – וינסנטו. Skouras Winery את ההתייחסות הראשונה ליינות הפלופונז מצאו כבר אצל הומרוס, ואת הגפנים העתיקות אפשר למצוא בכל אזורי היין מתפשטות בין הגבעות, המישורים והרמות. במרחק של שעה צפונה מהעיר נפפליו מגיעים לנימאה, אזור היין הגדול ביותר (14 כפרים סביב לו), ואזור היינות האדומים החשוב ביותר בדרום יוון. אחד מבין עשרת היקבים המובילים הוא יקב Skouras. ג’ורג’ סקוראס, שהוא גם נשיא אגודת המגדלים של הפלופונז, הגיע בשנות ה-80 לאזור (הבציר הראשון של היקב היה בשנת 1986), והוא אחד הראשונים האחראים לשינויים בעולם היין היווני, אם זה בהכנסת מכונות מאוד מודרניות ושימוש בפקקים שונים. כיום היינות שלו זוכים במדליות רבות בעולם כולו. היקב חדש, יפה ומודרני, וכרמיו מקיפים את האחוזה. חדר החביות יפהפה, ובו כאלף חביות ופינת טעימה גדולה ומרשימה. סקוראס הוא יינן חדשן ומוביל דרך ביוון, בעל ראש פתוח, שעורך הרבה ניסויים. לאזור הייצור ביקב הוא קורא "מגרש המשחקים שלי". "נאמר כבר" הוא אומר,"שסופו של יין טוב הוא חומץ, ואני נזהר שהוא לא יגיע לשם". ביקב מייצרים 60% יינות אדומים ו-40% לבנים. ליינות הלבנים משתמשים בענבי מוסקופילרו, רודיטיס, ויונייה ושרדונה. אנחנו טועמים כאן הרבה יינות לבנים ארומאטיים ופרחוניים, בעלי חמיצות גבוהה וטובה, ופריכות יפה, מאפיינים שקשה למצוא בארצות חמות בדרך כלל. "הפילוספיה שלי" אומר סקוראס, "להרגיש ביין קודם את האדמה עליה גדלו הענבים ורק אחר כך את החבית". יין הרוזה עשוי מאגיורגיטיקו ומוסקופילרו, פירותי, מתובל, חד, חומצי ומהנה, "יהנה עם סלט יווני וספגטי מול הים" אומר סקוראס במבט רומנטי. היינות הלבנים המצוינים והרוזה עולים לא הרבה יותר מ-5 יורו. היינות האדומים, שמגיעים בדרך כלל מקסימום ל-20 יורו, מיוצרים חציים מאגיורגיטיקו והשאר מזנים בינלאומיים. אנחנו טועמים יינות מתובלים, בעלי טאנינים מורגשים אך לא אגרסיביים מדי, פרי בולט וחמיצות נפלאה, שיוצרו מענבים שגדלו בגובה 400 – 1000 מטרים, הבדלים שיוצרים יינות מאוד מגוונים, מהקל ביותר ועד הכבד ביותר. Megas Oenos הוא יין הדגל שהפך לאגדה ביוון. מסעדות מחפשות אותו, כדי להעשיר את המרתפים שלהן. הענבים מגיעים מכרמים בני 70 שנה, עם יבול מאוד נמוך. זהו יין סמיך ולעיס, בעל תיבול מצוין, שמשתבח ומשתנה כל הזמן. "צריך לשתות לבד בלי אוכל ולאורך שעות רבות" מדגיש סקוראס. סקוראס מכוון לייצר יינות נקיים, "היין הוא רק מיץ של פירות טהורים", הוא מדבר באהבה רבה על הענבים, הבציר והיין. רוב הכרמים נמצאים על ההרים ולכן מורגשת חמיצות טובה, רעננות ופריכות ביינות. Labyribth הוא יין נסיוני שמופק בשיטת הסולרה, אל חבית גדולה נוספים כל הזמן יינות שונים וחדשים, היינות שנמצאים בה משנת 99 ועד 2006. סקוראס אדם צנוע, מסביבו צוות צעיר שאוהב יין, כך בחר אותם, ואיתם הוא עורך סיעור מוחות וחושים כל פעם מחדש. דעת המבקרים בעולם על יינות היקב מצביעה על יציבות רבה בסגנון כל שנה, יין שאפשר להכיר תמיד, עם חתימה שווה של היינן כל שנה. במרכז המבקרים הגדול של היקב היפה הזה, המשמש גם כמרכז לימוד, כל אחד יכול לבקר. לטעימות רציניות יותר כדאי לקבוע פגישה. Skouras Winery. 10th Km Argos-Sterna, GR-212 00 Malandreni, Argos, ?el: (+30) 27510 23688, Fax: (+30) 27510 23159 www.skouras.gr E-mail: skouras@hol.gr Web-site: Gaia Wines אנחנו מבקרים ביקב Gaia המצוין, גאיה זו אמא אדמה ביוונית. היוונים מבטאים גֵאַה. היקב נוסד בשנת 1994 על ידי Leon Karatsalos ו- Yiannis Paraskevopoulos במטרה לייצר יינות איכותיים מהזנים המקומיים בלבד. לשני הבעלים תארים באגרונומיה מאוניברסיטת יוון ולפאראסקבופולוס תואר יינן מאוניברסיטת בורדו, והוא נחשב לאחד מהייננים המובילים ביוון, מורה של רבים מהייננים הצעירים, ומוביל את תוכנית לימודי היין באוניברסיטה. שניהם החלו בייצור יין בסנטוריני, מענב האסירטיקו המקומי, יין שהפך להיות החתימה שלהם. לאחר ההצלחה בסנטוריני, יסדו השותפים בשנת 1996 יקב נוסף באזור נימאה המייצר יינות מזן האגיורגיטיקו. יינות היקב נעים מיינות קלים ועד ליינות כבדים ובעלי פוטנציאל יישון, ומקבלים שבחים מפי מבקרי היין בעולם. הייננית יוהנה גבריאיל מסיירת איתנו ביקב ועורכת לפנינו טעימה מקיפה של היינות. מייצרים כאן 350 אלף בקבוקים, 60% אדומים ו-40% לבנים מהזנים המקומיים. כ-40% מהבקבוקים מייצאים לאירופה, ארה"ב וקנדה. מרתף החביות נמצא גבוה על ההר, ומחלונותיו נשקף נוף כרמים ירוק יפהפה. היינות הקלים של היקב, לשתיה מיידית, נקראים נוטיוס (Notios) – בעלי חומציות טובה ופריכות. האסירטיקו מסנטוריני בעל מבנה חזק, חמיצות גבוהה, אלכוהול גבוה, וגוף מלא וחזק. מבקבקים אותו ביקב בפלופונז. Thalassitis מסנטוריני הוא יין נקי, מינרלי ומעושן, טוב לאוכל, לדגים. את הבציר באי עורכים בסלים כדי לשמור על הענבים מפני הרוחות העזות של סנטוריני. רוב היינות מכילים 100% מזן אחד. מחירים בין 6 – 19 יורו. יינות האגיורגיטיקו האדומים נעים גם כן מיינות קלים, פרחוניים, רעננים ובעלי רמת אלכוהול לא גבוהה מדי, ליינות מרשימים מאוד, מתובלים מאוד ומלאי גוף, פירותיות יפה, חמיצות טובה וטאנינים בולטים, יינות עשירים ומורכבים ומלאי עניין ואופי. ושוב מפתיע אותי איך מזן אחד מייצרים באותו מקום יינות שונים לחלוטין, וכל כך הרבה סוגים. אפשר למצוא פה גם יינות ’סופר נימאה’, יין העשוי מאגיורגיטיקו ומסירה שמשתלבים יפה יחדיו ועוד. לרצינה אין שם טוב ביוון, אלו הם יינות זולים שלא ידועים בטיבם. ביקב גאיה החליטו לנסות להחזיר לרצינה את שמה הטוב. Ritinitis Noble הוא יין טוב שלא מוכרים ביוון, כיוון שהוא יקר מדי לשותי רצינה ואנשים אחרים לא יגעו בו בשל השם הרע שיצא למשקה. היין יבש מאוד ומפתיע, ריחות אורנים מזכירים כי לתוך היין מכניסים שרף אורנים לתקופה קצרה. כשהיין מגיע לטעם הנדרש מוציאים את השרף. פגישות ביקב רק לפי תיאום מראש. Gaia Wines S.A. address Koutsi 205 00 Nemea tel +30 27460 22057 gaiawine@acn.gr Katogi-Strofilia יקב Katogi-Strofilia נוסד בשנת 1992 והוא אחד משלושה יקבים של שני שותפים, הראשי במצובו שבצפון, שם נמצא גם מלון של היקב. בכל אזור משתמשים בזנים המקומיים. איחוד של שתי חברות, קטוגי וסטרופיליה יצר את השותפות ביקב. קטוגי, שהוא מרתף ביוונית, היה מעין טברנה בה שתו יין. המקום, שהיה בצפון, נפתח ע"י פוליטיקאי יווני חשוב, שרצה לייצר יין שיתחרה ביין הצרפתי ולכן נטע קברנה סוביניון באזורו, התחיל לייצר יין במרתף שלו, והתרחב עם הזמן. פירוש המילה סטרופיליה הוא מכבש. סטרופיליה נוסדה בשנת 1881, על ידי שני בני משפחה שייצרו בהתחלה רק יין לבן ומכרו אותו בבר יין שבנו. כשהתרחבו עזבו את הבר והמשיכו את הייצור ביקב. היינן הצעיר פטרוס, שהגיע לפגוש אותנו במיוחד מאתונה, למד ייננות באוסטרליה. פטרוס מראה לנו את היקב והכרמים שמסביבו, מספר לנו על העשייה, הפילוסופיה ומטעים אותנו ביינות היקב. משתמשים פה באגיורגיטיקוס, רודיטיס, קצת קברנה סוביניון, סירה, שרדונה, ויונייה וגוורצטרמינר. חדר החביות לא גדול ונועד רק ליינות המובחרים, חביות של 300 ליטר מכל הסוגים, צרפתיות, אמריקאיות, בולגריות ועוד. היצוא מגיע לארה"ב, אנגליה, גרמניה, שווייץ, יפן ובלגיה. יינות היקב שטעמנו כולם בהירי צבע, קלי גוף ונועדו לשתייה מיידית. נימאה מחולקת לשלושה, מסביר פטרוס, בעמק, הנמוך יותר, מייצרים יינות בעלי גוף ושרירים. באזור התיכון שגובהו כ-450 מטר, מייצרים יינות ללא גוף ושרירים. באזור הגבוה מייצרים יינות רוזה טובים, בעלי חמיצות טובה, רעננות, Ph נמוך ביותר. היינות שם אלגנטיים ורכים, לא כל כך טאניים. כרמי היקב הזה נמצאים באזורים גבוהים יותר. היינות הלבנים עדינים, פרחוניים ומחירם ממש זול. הרוזה מיוצר מ-100% אגיורגיטיקו. חלק מהיינות האדומים מומלצים לצריכה מקוררים, צבעם די בהיר, והם ארומאטיים, מתובלים קלות עם פרי די בולט. יינות קלים לשתייה. המחירים מתחת ל-10 יורו. Bella Rose זהו יין מבעבע ורוד. היוונים לא שותים יינות מבעבעים אלא רק בשמחות, חגיגות וחגים. זהו יין הרוזה הראשון המבעבע שיוצר – 100% אגיורגיטיקו – אותו זן גמיש מאוד, שמייצרים ממנו כל כך הרבה סוגי יין. תסיסה שנייה בבקבוק, בשיטה המסורתית. זהו לא מקום לביקורים, את הקשר צריך לעשות עם הסניף הראשי. www.katogi-strofilia.gr Lafazanis Winery ביקב Lafazanis, היקב הגדול ביותר באזור נימאה, מקבלים את פנינו בשמחה ומעבירים אותנו היישר לידיו האמונות של היינן הצעיר דימיטרי. היקב ממש גדול, הרבה מאוד מיכלים בחדר הייצור ומכונת בקבוק גדולה. מייצרים פה יין מענבי אגיורגיטיקוס, רודיטיס, מוסקופילרו, קברנה סוביניון ושרדונה. לאחר סיור ביקב אנחנו פונים לחדר טעימות ענק שצוהריו משקיפים אל הנוף סביב. פה אנחנו מגלים יינות שולחניים שמשווקים בקופסאות, יינות בבקבוקים גדולים וקטנים ושיטות פיקוק שונות. היינות הלבנים רעננים, פירותיים, עם חמיצות יפה, ומחירם כ-4 – 5 יורו. היינות האדומים מתובלים מאוד, די מלאים וטאניים. היין שנקרא נימאה, מיוצר רק מזן האגיורגיטיקו. השם נימאה יכול להופיע רק על יין שיהיה בו 100% מהזן. יין מתובל מאוד, פירותי, מורכב ביותר, יין יפה וטוב, מלא בפה וארוך מאוד ומחירו רק 8.5 יורו. ללאפאזאניס, שהוא בעל היקב, יקב נוסף באתונה. משנת 1993, בה הגיע אביו לאזור, הוא דואג לשמור על רמת היינות משנה לשנה. היינות מיוצאים לאנגליה, גרמניה, דנמרק וקנדה. היקב פתוח לביקורים כל הזמן, מעניין לראות יקב יחסית גדול, ששומר על איכות יפה וגאוות יחידה. Lafazanis Winery S.A. address Ancient kleones 205 00 Nemea tel +30 27460 31450 lafazani@otenet.gr Domaine Tselepos יקב Tselepos לא בנימאה, אלא דרומה לנפפליו, בדרך לטריפולי. הדרך ליקב ארוכה ויפה, לא קל למצוא את היקב, אך לאחר הביקור שמחנו שלא ויתרנו עליו. מכיוון שהאזורים גבוהים וקרירים מייצרים פה יותר יינות לבנים. מארחים אותנו בטרקלין קטן, בבית הפרטי של מר צלפוס. ביקב עובדים עוד שני ייננים חוץ מצלפוס עצמו ואותנו מקבלת להסברים, סיור וטעימות הייננית אנה. Yiannis Tselepos נולד בקפריסין, הגיע ליוון אחרי לימודיו בדיז’ון שבבורגון, התאהב באזור הדרומי, והתחיל בשנת 1989 את הכל מאפס. למרגלות הר פארנון, ליד טיגאה העתיקה, בנה היינן את יקבו. אחרי בחירה קפדנית מאוד של ה’טרואר’ שלו הוא נטע גפנים מקומיות ובינלאומיות בכוונה לייצר יינות מודרניים ואלגנטיים. כרמי מוסקופילרו, שרדונה וגוורצטרמינר ניטעו במקום. מכיוון שאסור לגדל את זן האגיורגיטיקו מחוץ לנימאה אם רוצים לקבל תו איכות, משתמשים פה בענבי קברנה סוביניון ומרלו. את יינות האגיורגיטיקו מייצרים ביקב נוסף שנמצא בנימאה, והבקבוק נעשה ביקב הדרומי. מייצרים פה גם רוזה מאגיורגיטיקו ויין מבעבע בשיטה המסורתית שנמכר בייחוד לחו"ל. את המבעבע המקומי מבקבקים בבקבוקים קטנים, כדי שיהיה למקומיים יותר קל להתמודד איתו. Mantinea הוא יין רענן, בעל חמיצות נפלאה, לימוני, קריספי ונקי. חצי מהיינות הלבנים ביקב מזן המוסקופילרו. יין הרוזה מאגיורגיטיקו. היינות האדומים המבוקבקים במקום פירותיים, מתובלים, עם שוקולד, טבק ופלפל ואפשר לשמור אותם עוד כמה שנים. Analia Brut – היין המבעבע בשיטה המסורתית מזן המוסקופילרו, מיוצא ברובו לגרמניה. היינות מגיעים לגרמניה, בלגיה, קפריסין, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה וקצת לסין. לאחר הטעימה לוקחות אותנו היינניות בג’יפ לסיור בכרמים היפהפיים, הנטועים במעגלים סביב ראשה של גבעה. בראש הגבעה כנסייה קטנה, ששייכת לצלפוס, ע"ש הקדוש טריפונס, מגן יצרני היין. בדרך פוגשים בטחנת רוח קטנה ששופצה ע"י הבעלים וחודשה. הכרמים כולם בין ההרים, בכולם ורדים בקצוות. מראה יפהפה וכל כך רומנטי. אנה מסבירה כי בציר המוסקופילרו הלבן נערך בספטמבר עד אוקטובר (כולו ידני כמובן), באותם זמנים בהם נבצר האגיורגיטיקו האדום בנימאה. הכרמים כולם נטועים בגובה של בין 70 – 800 מטר, לרגלי הר ספרנונאס. Domaine Tselepos address 14th klm road Tripolis-Sparti, Episkope Tegeas tel +30 2710 544440 ktimatselepou@acn.gr וגם טיולי נוף הפלופונז הוא לא רק מקום של יקבים ויין, אלא מקום מצוין גם לטיולים. בכל מקום שתהיו בפלופונז המרחק אל הים הוא לא יותר מ-50 ק"מ, נתון קצת מבלבל, כי הדרך לוקחת הרבה יותר זמן ממה שחשבנו, בגלל רכסי ההרים בכל מקום אפשרי. למטיילים דרומה, הרי הטאייטוס (Taygetos) הוא הרכס החוצה את הפלופונז, ומיתמר לגובה של 2,407 מ’ מעל פני הים. אזור יפה לטיולים, עם עצי חרוב וזית הנטועים על המדרונות, כשמעליהם עצי אלון וערמון, ובהמשך יערות של אשוח ואורן שחור. פה אפשר למצוא כפרים קטנים קסומים, מנזרים, כמו בכל מקום ביוון, ומכאן אפשר להמשיך לכיוון ספרטה ואולי אף לקלמטה הדרומית יותר. למטיילים מערבה נכונה הרבה היסטוריה וארכיאולוגיה בעיר אולימפיה וסביבותיה. ולמטיילים לכיוון צפון, צפוי טיול יפה בקניון וראיקוס, היורד בתלילות מהרי ארקאדיה (Arcadia) אל מפרץ קורינתוס. הקניון התלול יפהפה ומלא בוסתנים וחורשות אורנים, דולבים ואלונים המלווים את הנחל הזורם לאורכו. מפעם לפעם פוגשים אף במפלי מים שביניהם נוסעת רכבת הרים מיניאטורית שנסללה במאה ה-19. סמוך למעלה הקניון שוכנת העיירה קלאווריטה ((Kalavrita, בה נטבחו יותר מ-1,400 מבחורי העיירה ע"י הנאצים, בעקבות פעילות של פרטיזנים יוונים בסביבה. השעון במגדל הכנסייה של קלאווריטה מורה עד היום על שעת הרצח. בתוך הקניון כפרים קטנים ציוריים ובקצהו התחתון, במפרץ קורינתוס, שוכן הכפר היפה דיאקופטו (Diakofto), שכבר נושק לים. דיאקופטו מושך אליו נופשים יוונים, בייחוד בשל הטיול הנפלא, בין הגשרים, קירות הסלע הזקופים והמפלים, היוצא ממנו ברכבת אל קלאווריטה. יוון הצפון מערבית פה עזבנו את הפלופונז לכיוון החלק הצפון מערבי של היבשת, אזור הררי בעיקרו, הבנוי סלעי גיר ודולומיט עם ריבוי של תופעות קארסטיות. העיר יואנינה (Ioannina), בירתו של מחוז אפירוס (Epirus) ההררי, יושבת לשפת אגם. עיר גדולה יחסית, טורקית בלקנית באווירתה, כשהחלק המעניין הוא הרובע הביזנטי המבוצר, הבנוי על אי קטן באגם. בין עצי דולב גדולים נמצאת כנסייה ביזנטית קטנה, ובה גלריה עם מאות ציורי הגיהינום ומה שנעשה בו. משם כדאי לנסוע אל חבל זאגוריה (Zagoria) היפה, חבל הררי בצפון יוון, על גבול אלבניה. האזור תחום בין קניוני נהרות, כשהריו מתרוממים עד גובה 2,000 מ’, והם השלוחה הדרומית ביותר של האלפים. ההרים מכוסים ברובם יערות עתיקים של עצי מחט שונים, וטוענים כי ביערות עדיין חיים דובים וזאבים, אם כי לא יצא לי לפגוש בהם למזלי. כפרי האזור שומרים על צביונם העתיק ובתיהם בנויים מאבנים לא מסותתות, עם מרפסות עץ בולטות וגגות המקורים ברעפי צפחה (אבן ההר המקומי). הנסיעה באזור היפהפה איטית, בשבילים המחברים בין הכפרים, וחוצים את הנהרות על גשרים עתיקים מקושתים. אחד הכפרים היפים בחבל זאגוריה הוא הכפר מונודנדריון (Monodendrion), כפר מבודד בהרי פינדוס (Pindos), שבתיו בנויים מלוחות אבן, גגותיו מקורים ברעפי צפחה, ותעלות אבן מנקזות את סמטאותיו. מהכפר נשקף נוף מרהיב של קניון הוויקוס (Vikos) הגדול, והוא מוקף יערות עצי אשור גדולים. הכפר היפה מצובו (Metsovon) נמצא בהמשך הדרך, מוקף מכל עבר ביערות של עצי אשוח. הבתים בנויים בצפיפות במעלה ההר, ולהם מרפסות עץ וגגות רעפים אדומים. משם ממשיכים לאחת האטרקציות הגדולות ביותר של יוון, למטאורה (Meteora), שפירושה ביוונית ’תלויים באוויר’. זוהי קבוצה של מנזרים, בנויים (או תלויים) בראשיהם של צוקים תלולים, אנכיים. עמודי סלע עצומים ומרשימים שנוצרו על ידי מי הנהר פיניוס (Pinios). המנזרים הוקמו בימי הביניים, ונראים כאילו הצניחו אותם על ראשי העמודים. אוכל, קדימה אוכל המטבח היווני התפתח בתקופה הביזנטית ונוספו אליו שיטות בישול חדשות ושימוש במוצרים חדשים שבאו מהפרובינציות המזרחיות של האימפריה. האכל היווני בדרך כלל טעים, אם כי היוונים לא יזכו כנראה בכוכבים מיותרים בעולם הקולינאריה המערבי. האוכל פשוט, גס ולרוב שמן. באזורים ההרריים, אפירוס ואחרים, מתמחים במיני מאפים, פיטס (Pittes) ביוונית, במילוי גבינה, בשר, עוף או ירקות שונים, בייחוד תרד. בצפון יוון אפשר לשבת בציפורדיקה וללגום ציפורו, משקה מזיקוק קליפות של ענבים, בליווי מזטים מקומיים. לאורך החופים, במסעדות הדגים, כדאי לבחור ממקרר המסעדה דג טרי, ולבקש לצלות אותו בגריל. שמן זית והרבה לימונים חצויים מהווים את הרוטב האולטימטיבי לדגים. היוונים מומחים בירקות ובכל דבר ירוק, אפשר למצוא בהרבה מקומות עשבים ירוקים פראיים, זוקיני בדרכי הכנה שונות, תרד, שעועית, חצילים ועוד. כל אלה לצד כבש על הגריל, טלה בתנור, עוף וחזיר. הרבה סוגי מאפי בצק, מעין בורקס (או בורצ’ה) ממולאים בגבינה, תרד ועוד. מוסקה מחצילים, גבינות קשקבל ופטה. וכמובן הסובלאקי המפורסם, אותו אפשר למצוא בכל פינה אפשרית, עשוי מכבש, חזיר, עוף, בקר, עם פיתה או לחם, עם רוטב שמנת ויוגורט או שום, עגבניות וצ’יפס. את המאכלים אפשר ללוות ביין מקומי, שעדיין יהיה יקר ולא תמיד טעים במסעדות, בירה, שגם פה אין הברקות בלשון המעטה, או להיות יווני ולשתות הרבה אוזו, רצינה וכדומה. ונסיים בקינוחים המתוקים. אני אישית נהניתי מלוקומאדס. במדרחוב באתונה, רחוב Aiolou מספר 87, שמחבר בין שוק הפשפשים לשוק הירקות והבשר, יש מקום הידוע לכל המקומיים. שווה לשבת שם על צלחת לוקומאדס, מעין בצקניות מתוקות עם דבש, וכוס מים קרים גדולה שאפשר לקחת חופשי, ולראות את טקס אכילת המתוק הזה של כל אחד מהיושבים – הדרך בה הם ניגשים צלחת מספר לנו את כל סיפור חייהם. mirae@013.net