מאת יאיר קורן
אוסטריה ממשיכה לפשט את סיווגי היין המורכבים שלה כדי להקל על הצרכנים ולקדם את היצוא. משרד החקלאות והסביבה בווינה הכריז על כינונו של עוד אזור יין מוגדר, DAC – העיירה Eisenstadt וסביבותיה בחבל Burgenland – והוא נושא את השם Leithaberg
זו הפעם הראשונה באוסטריה שהסיווג DAC ניתן באותו אזור מוגדר הן ליינות לבנים הן ליינות אדומים. המהלך ייכנס לתוקף בספטמבר 2010. Leithaberg DAC הלבן מיוצר מהזנים Gr?ner Veltliner,Wei?burgunder , Neuburger או Chardonnay. מדובר ביינות זניים או בממסכים (בלנדים). היינות האדומים, הרשאים לשאת את הסיווג החדש, מיוצרים מהזן המקומי Blaufr?nkisch עם אפשרות להוסיף עד 15% Zweigelt, Pinot Noir או St. Laurent. כל היינות יבשים ואמורים להפגין מאפיינים משותפים: מינראליות, עץ שאינו משתלט, סיומת ארוכה. עד כה הוכרזו באוסטריה ששה DAC: WEINVIERTEL DAC: Gr?ner Veltliner MITTELBURGENLAND DAC: Blaufr?nkisch TRAISENTAL DAC: Gr?ner Veltliner, Riesling KREMSTAL DAC: Gr?ner Veltliner, Riesling KAMPTAL DAC: Gr?ner Veltliner, Riesling LEITHABERG DAC: Gr?ner Veltliner, Wei?burgunder, Chardonnay, Neuburger; Blaufr?nkisch מינסוטה על המפה הרשויות בארצות הברית החליטו לכלול גם את דרום מזרחה של מינסוטה באזור היין הנרחב במערב התיכון המכונה Upper Mississippi River Valley, אזור הגדול פי שבעים מעמק נאפה. תעשיית היין עדיין אינה מוקד המשיכה העיקרי של מי שמבקרים במינסוטה, אך אם תיסעו מאזור Twin Cities (מינאפוליס-סט. פול) לדרום מזרח, יצוצו לפניכם הכרמים לאורך המיסיסיפי. אזור הגידול נמשך מדרומה של מינסוטה עד צפונה של אילינוי ואיווה. בשני העשורים האחרונים עמלו מומחים באוניברסיטה של מינסוטה לפתח גפנים שיוכלו לשרוד בקור העז הפוקד בחורף את המערב התיכון של ארה"ב, וב-1996 הם הציעו ארבעה זנים עמידים בפני הקור. "זו הסיבה שאנו בעסקים כאן", אומר Marvin Seppanen מבעלי Garvin Hights Vineyards שב-Winona. היקב נפתח לפני שנתיים וגובר בו השימוש בזנים מקומיים. מספר היקבים במינסוטה גדל מ-1995 פי ארבעה וכיום פועלים במדינה כ-30 יקבים. סקר של אוניברסיטת מינסוטה העלה כי בחמש השנים האחרונות ניטעו יותר מ-600 כרמים ולצדם – תעשיית תיירות משגשגת המציעה סיורים, טעימות ופסטיבלים. יין מונע מחלות? לא חברים, הפעם אין מדובר בעוד מחקר המנסה לאמת את התיאוריה הפופוליסטית של ’הפרדוקס הצרפתי’ מ-1991, אלא בניתוח מעניין וייחודי של רופא מומחה בגסטרואנטרולוגיה שהוא גם מבקר יין מוערך, Michael Apstein, מהמרכז הרפואי ’בית ישראל’ בבוסטון ומבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד. הרופא הבכיר-מבקר היין מדגיש במאמר ב-San Francisco Chronicle כי יין אדום אכן מכיל כמויות ניכרות של נוגדי חמצון, אך מטיל ספק שיש בכך משום הוכחה שיין מונע מחלות לב. מחקרים שנעשו בשנות ה-70 העלו כי במדינות שבהן צריכת האלכוהול גבוהה – צרפת, איטליה, ספרד – נרשם השיעור הגבוה ביותר של מחלות כבד לצד שיעור נמוך של מחלות לב. הסוג הזה של מחקרים תצפיתיים, מסביר Apstein, אינו יכול לקבוע אם מדובר בסיבה או בתוצאה. הם יכולים להצביע רק על אפשרות – האם אלכוהול גורם למחלות כבד, האם אלכוהול מונע מחלות לב, ואולי הסיבה לכל אלה היא בכלל אחרת? איך קרה, אם כך, שגם בלי הוכחות, הפכה הטענה שיין מונע מחלות לב, לדבר מקובל? הרופא האמריקאי מסביר כי מחקרים תצפיתיים ברחבי העולם הראו כי מי שנוהגים לשתות במתינות, עד שני משקאות ביום, לוקים פחות במחלות לב לעומת מי ששותים כמויות גדולות או מי שאינם שותים בכלל. גם במחקרים האלה לא נקבע אם מדובר בסיבה או בתוצאה, אך ממצאיהם עוררו תשומת לב. אלכוהול, כמו אספירין, ’מדלל’ את הדם ואפשר שהוא מפחית את הסיכון ללקות במחלת לב. האם זה קורה? איננו יודעים, טוען Apstein. הוא מוסיף כי גם יין שהוצא ממנו האלכוהול מעלה את רמת נוגדי החמצון בדם וכי גם ליין לבן יש השפעות מיטיבות על אף המרכיבים הכימיים השונים שלו. האם הפוליפנולים הופכים את היין לבריא? ושוב התשובה: איננו יודעים זאת. גם מזונות אחרים מכילים את החומרים האלה, ובהם רסברטרול, אך דווקא היין מושך את תשומת לב הציבור משום שהוא מעין ’קליע כסף’ – פתרון גורף כביכול למנוע מחלות לב, בלי מאמץ גופני, בלי דיאטה, בקיצור – המלצה לשתות בלי רגשות אשמה. השורה התחתונה: "בעבורי, יין אינו משקה בריאות, הוא טעים והופך את החיים למענגים יותר. גם אם שתייה מתונה אינה מיטיבה, עדיין אמשיך לשתות יין בארוחת הערב", כתב הפרופסור מהרווארד. yk@netvision.net.il