מבזקים

המלצר האוטומטי

המלצר האולטימטיבי ה-Robo 767Q1A. אבטיפוס.

השף היפני נמוך הקומה פותח לי את דלת דירתו שבקומה ה-35 בחיוך יפני מאופק. גם בניו יורק בוחרים היפנים לגור במגדלים גבוהים, כמו בטוקיו. כנראה תסביך גובה טראנס אטלנטי. הוא מושיב אותי ליד שולחן אוכל קטן בסלון ענק עם מרפסת גדולה התלויה בין העננים. יורד גשם ואני מצפה בקוצר רוח למפגש.

המלצר האוטומטי (צילום: שחר גלס)

שף הירושי, מאסטר באומנות הכנת סושי ויזם הייטק וטכנולוגיות מתקדמות, מאס במלצרים העובדים עבורו במסעדותיו ובעזרת מדענים מומחים, יצר את המלצר האולטימטיבי ה–Robo 767Q1A . אבטיפוס.

"אף פעם לא חולה, לא מתעייף, לא מתמרמר על הטיפים, זוכר כל פרט בתפריט, לא חולם על קריירת משחק בהוליווד ורץ לאודישנים ולא מעצבן את הלקוחות", מהלל שף הירושי את בן טיפוחיו הביוני. גרסת המזרח הרחוק לסבא ג'פטו.

"הסוללה מחזיקה משמרת של עשר שעות והוא טוען את עצמו לבד בעמדת הטעינה כאשר הוא מתעייף. אז גם מתעדכנת התוכנה במחשב הפנימי שלו בתפריט היומי", מתגאה השף ומבטיח שכבר בתחילת השנה הבאה יוכנס המלצר הרובוטי לתפקוד מלא באחת המסעדות שלו. שף הירושי שולף מהסינר שלט רחוק בעל עשרות כפתורים, לוחץ על כפתור אדום ומתוך המטבח רחש קל של מנוע וחריקת גלגלים. "המהנדסים מטפלים בחריקות", מתנצל השף וקד קידה קטנה בפניי.

Robo 767Q1A, משמיע צפצוף קצר ומגיח לתוך הסלון. הוא מתבונן בי בשתי נורות אדומות, גופו עגלגל מפלסטיק לבן, על חזהו מסך מגע מואר, זרועותיו הקצרות נושאות מגש מתכת ובבטנו חלל עם חלון קטן. בבסיסו ארבעה גלגלים מוארים באור כחול.

"צהריים טובים, אני לשירותך", הוא מודיע בקול מתכתי קריר, שבהחלט אינו מתאים לקריירת משחק בהוליווד. מתקרב אלי ומציג על המסך תפריט סושי עם תמונות. צפצופים מוזרים נשמעים, החלון בבטנו נפתח ומתגלה בחלל הקטן קערית מרק חם. אני נרתעת לאחור. "מרק דגים יפני, המלצת השף", הוא מוסיף. אני מושיטה את היד בחשש ולוקחת את הקערית. "בתיאבון", הוא מברך אותי בנימוס ומתגלגל חזרה לתוך המטבח.

שף הירושי, הנרגש מהסיקור העיתונאי מישראל הרחוקה, מסביר שהוסיפו למלצר המכני מנגנון לחימום מזון רק בשבוע שעבר וכי בעתיד ילמד גם כיצד לגלגל בעצמו את הסושי. בינתיים הוא רק מגיש, מפנה ומעביר הזמנות למטבח. כאשר אני מסיימת את המרק וקוראת למלצר בשמו הוא חוזר. הוא מופעל על ידי חיישנים הקולטים את הקול ומבצע פקודות פשוטות. אני מקישה את ההזמנה על הצג ומקבלת הסבר מפורט על כל מרכיב במנה שהמלצר מדקלם ביבשושיות: "אורז, אצה, אבוקדו, טונה"…

עד ש'פרנקנשטיין היפני' ילמד לגלגל סושי בעצמו, רץ השף למטבח ומכין עבורי את ההזמנה. אני ממתינה לסושי והרובוט עומד מעלי, מתבונן בי בעיניו האדומות וגורם לי לחוסר נוחות. "תודה", אני מנסה לתקשר אתו והוא ממשיך לבהות בי במבט חלול.

"היי, בובה, מה בחורה יפה כמוך עושה במקום כזה?", הוא לוחש בקולו המתכתי. אני לא מגיבה. "יש לך חבר?", הוא ממשיך ושולף ממגרה קטנה במותן זוג מקלות אכילה מעץ. אני מתעלמת.

"מפית?" הוא לוקח מהמגש מפית לבנה ובמקום להגיש לי מפספס ומפיל אותה על הרצפה. אני קמה מהשולחן, מתכופפת להרים את המפית וחשה טפיחה קלה על הישבן. אני מסתובבת ותופסת אותו קורץ לי על ידי כיבוי והדלקה מהירה של אחת מנורות עיניו האדומות.

"חה-חה-חה", צחוק מתכתי בוקע מהרמקולים שלו ואני חוטפת מידיו את המקלות בכעס.

"מה אתה חושב שאתה עושה?", אני מרימה את קולי והוא משמיע צפצופי צהלה קצובים ומסובב את ראשו מספר פעמים על צירו.

"קצת ואסאבי פיקנטי לגברת לחמם את האוירה וגם הסושי לא ממש טרי. הגיע משלוח טונה לפני שבוע ואין קליינטים. תביאי נשיקה". אני לא מספיקה לענות והשף מודיע מהמטבח שעוד מעט הסושי מוכן.

"אני מסיים משמרת באחת עשרה, רוצה לעלות אלי למעבדה מותק?", שואל הדרואיד. אני רוצה לענות לחצוף אך השף בדיוק קורא לו מהמטבח והוא מסתובב על צירו ונבלע במסדרון, לא לפני ששורק לעברי שריקת חיזור של מאפיונר איטלקי.

כשהוא חוזר, יחד עם הירושי, כולו נופת צופים. הוא מאחל לי בתיאבון ונעמד לצדי עד שאסיים לאכול. השף מספר לי שיש עוד הרבה עבודה על הדגם הזה ומתגאה שבעתיד יהיו רק מלצרים רובוטים בעולם. אלוהים שישמור, אני חושבת לעצמי. אני מודה לו על הסושי ומקישה בסלידה על מסך המגע של המלצר שלי 'גלידת תה ירוק וקפה'.

השף נעלם למטבח והרובוט מפנה את המגש שלי תוך שהוא מנמיך את הווליום ברמקולים ומאיים: "תקשיבי מותק, לפני שהיפני הנודניק חוזר, בואי נסגור על 50 דולר טיפ או שאני משתלט לך על עמוד הפייסבוק ברשת ומוחק לך אותו דרך מערכת ההפעלה שלי".

אני קמה מהכיסא ושולפת את הארנק. Robo 767Q1A  עוקב אחרי בחיישני התנועה שלו ומתגלגל אחרי לעבר המרפסת. "שף הירושי, יצאתי לשאוף קצת אוויר במרפסת ולהתרשם מהנוף", אני צועקת אל עבר המטבח, מוציאה שטר של מאה דולר מהארנק ומנופפת בו. אני מתקרבת למעקה. המלצר סורק את השטר, נכנס למצב טורבו, מתגלגל לעברי במהירות ואומר: "חיישני הטמפרטורה שלי חשים בעליה בחום. רוצה לרקוד איתי בובה?"

הוא מתלהב, ומתחיל לצפצף ולהעלות עשן מאחת העיניים. הפלסטיק שלו נמס באזור הימני של הראש וקולו נהיה איטי וצרוד. אני מחזיקה את שטר מאה הדולר מעבר למעקה וכאשר הוא מגיע, אני נותנת לחצוף בעיטה קלה בישבן האוטומטי שלו. הוא משמיע צפצוף חד עולה ויורד ומתריע תוך כדי נפילה חופשית מהמרפסת: "תקלה במערכת, תקלה במערכת, מערכת פגומה, תקלה במערכת!".

קולו הולך ומתרחק מהקומה ה-35 ועד התרסקותו הבלתי נמנעת על המדרכה. איזה מזל שהמהנדסים החרוצים עדיין לא הספיקו לצייד אותו בחיישני גובה ומצנח אוטומטי. שף הירושי, עמל במטבח על הקינוח ואני חוטפת את המעיל והתיק שלי ובורחת מהדירה שלו לפני שיחזור לסלון. אני מתיישבת בבית קפה שכונתי במנהטן כדי להירגע מהרובוט–מלצר-אבטיפוס. מלצרית צעירה ומנומנמת ניגשת אלי, משתעלת ומניחה לפני את התפריט.

"מה שלומך היום? קוראים לי סאלי, אני ממש מקוררת, מקווה שלא אדביק אותך. מה לעשות, אני אהיה המלצרית שלך היום. אני ממש עייפה אז אני לא זוכרת מה הספיישלים בתפריט. חוץ מזה, בכל מקרה לא מרוויחים כאן טיפים טובים ועוד חודש אני בכלל עפה מכאן ללוס אנג'לס לעשות אודישן לאופרת סבון. אני שחקנית, תפקיד קטן. רק אחרי שאני אתקן את האופנוע שלי, שבעלי האידיוט הרס. 2,000 דולר לאוברול מנוע בקווינס אצל ג'קי המכונאי, שהוא במקרה גם בן דוד של השכנה שלי מקומה חמש בבניין ממול. היית מאמינה? אין לי גרוש על הנשמה ובעל הדירה שלי לוחץ על חודשיים מראש. קפה? יש לנו מבצע על עוגות מאתמול. להזמין לך?"

אני מתבוננת בסאלי המלצרית, מחפשת היטב את מתג הכיבוי החשמלי שלה ולא מוצאת. על העוגה מאתמול אני מוותרת ומזמינה אספרסו כפול וחשבון.

הכותב/ת: עפרה בר-נון

עפרה בר-נון
אשה תחת השפעה

יעניין אותך

אלזס בבקבוק: היינות של דומיין שלומברז'ה

היקב המשפחתי מאלזס מביא יינות איכותיים, קיציים ובמחירים נגישים

היקב המשפחתי מאלזס מביא יינות איכותיים, קיציים ובמחירים נגישים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *