מבזקים

4X4

את הטיול הזה לפורטוגל, עפרה בר-נון לא תשכח. כנראה שגם לא הג'יפ...

שופט תעבורה בדימוס, שוטר וותיק ובלונדינית גרגרנית נכנסים למסעדה בפורטוגל, יחד עם קבוצת מטיילים ומזמינים ארוחה. כך מתחיל טיול הג'יפים בין הכרמים של עמק הדואורו עוצר הנשימה אליו הצטרפתי.

יקב סנדמן (צילום: שחר גלס)

סביב השולחן, מחלק המדריך של הטיול הוראות ניווט ובטיחות אחרונות לעשרת הגברים שנרשמו לטיול ולגברת אחת, אני, שמעולם לא נהגה בג'יפ 4X4 (מפואר מסוג מרצדס, ראו תמונה) ושכחה מזמן כיצד מתפעלים מוט הילוכים ידני ומצמד. מבט אחרון במפה ובדיקת מכשירי קשר.

השוטר, נהג ג'יפים מנוסה, מזכיר שלא נתרחק משיירת הרכבים כי טווח הקליטה במכשיר הקשר מוגבל.

"מקווה שאת לא נוהגת ושותה", מוסיף השופט ומביט בבעטה בכוס היין שתכננתי ללגום בסיום הארוחה. אני שותה כוס מים ומחזירה בעצב לבר את כוס הפורט שהזמנתי.

המטיילים בקבוצה הגיעו לכבוש את שבילי העפר של פורטוגל, אני הגעתי כדי להשתכר מנופי הטראסות העמוסות בגפנים ומיין הפורט המפורסם.

סביב השולחן מתנהל דיון בנושא נהיגת שטח שאם היה מתנהל בסינית, עבורי זה לא היה משנה.

"כשנכסים לשטח, אל תשכח את נעילת הדיפרנציאל", מזכיר מטייל אחד לחבר שלו.

"ברור גבר, ואתה אל תשכח להפעיל את הגבלת מהירות הירידה במדרון".

"כולנו זוכרים את ההתדרדרות של 89' אל תוך הנחל בערבה", מוסיף טייל נוסף וחושף צלקת מרשימה לאורך הרגל שלו.

בינתיים אני מתענגת על מטעמי המטבח הפורטוגלי. צלעות חזיר משובחות ועסיסיות שבשרן מתפרק בקלות מהעצם. אחריהן, מפתיע לטובה תבשיל בשר עז ביין ועשבי תיבול ומוכיח שלעיזים יש עוד מה לתרום למטבח חוץ מחלב. למעזים בלבד.

ולקינוח, הפסטל דה נאטה – מאפה פורטוגלי נהדר של בצק עלים וקרם וניל מעט שרוף עם ביצים, שרק בשבילו שווה להצטרף לטיול ג'יפים בפורטוגל. אני זוללת חמישה פסטלים ונכנסת בכבדות לג'יפ שלי.

"אל תאכלי הרבה", מזהיר אותי השוטר הספורטיבי. "לא תרגישי טוב בקפיצות בשטח".

השיירה יוצאת לדרך. אני משתרכת מאחור והם דוהרים בשבילי העפר הצרים והתלולים לאורך טראסות בהן נטועים כרמים. קילומטרים רבים של אשכולות ענבים המשתזפים בשמש הקיץ של פורטוגל ולבסוף יהפכו ליין פורט מתוק משובח.

ג'יפ תחת השפעה (צילום: שחר גלס)

עוד סיבוב חד, עוד עליה, הג'יפ מקפץ מצד לצד, מזנק בעליות ומתגלגל במדרונות. צלעות החזיר פוגשות את הצלעות שלי, בשר העז מתערבל עם הסלט בפיוז'ן קטלני והפסטל השמנוני מזכיר לי שלפעמים רק שניים זה מספיק. איזו בחילה.

אני בולמת אך נזהרת לא לאבד את השיירה. עדיין רואה את קצה האבק שהשאירו. אני נעצרת, לוגמת מעט מים מבקבוק וממשיכה לרדוף אחריהם. אני נוסעת עוד כמה מאות מטרים ומגיעה לשביל חסום. אני מבינה שהתבלבלתי ולקחתי פניה לא נכונה. אני יוצאת מהג'יפ. גן עדן. נחל קטן זורם בתחתית המדרון, שיחים, עצים וגפנים סובבים אותי. למי אכפת ללכת לאיבוד בגן עדן. אני נשענת על מכסה המנוע של הג'יפ ומפעילה את מכשיר הקשר. אין קליטה. תוך שניות אני נופלת לאחור. הג'יפ מתחיל להתדרדר, יורד מהשביל אל תוך סבך ונשאר תלוי במדרון תלול מאד, תקוע בין הצמחייה כמאה מטרים מתחתי.

שכחתי שברכב עם מוט הילוכים ידני יש גם בלם יד…

אני קמה, מעט מבולבלת מהנפילה, מנסה לעמוד על צלע ההר ומגלה שהטלפון שלי התרסק על סלע מתחתיי ומכשיר הקשר נותר איתי. אני קוראת לעזרה ואין קליטה. אין סיכוי שאצליח להגיע לרכב ולכן אני מתחילה ללכת ברגל במעלה ההר ולחפש מקום גבוה שיאפשר קליטה.

אחרי שעתיים של הליכה מפרכת אני עוצרת לנוח תחת עץ. אלון השעם, ממנו מייצרים הפורטוגלים את פקקי השעם המפורסמים שלהם. הוא נותן לי צל ומזכיר לי את אוסף פקקי השעם הממתין לי בבית בישראל.

אני מתחילה קצת לדאוג ולחשוב מה יקרה אם לא ימצאו אותי בקרוב. האוכל, העייפות, החום והדממה במכשיר הקשר מרדימים אותי.

אני מתעוררת כאשר משהו לח נוגע בלחי שלי. אני קופצת בבהלה. מולי עומדת עז ומלקקת אותי. "בררררר!!!בררררר!!!", אני מנסה לגרש אותה. לחרדתי, אני הייתי הקינוח שלה, המנה העיקרית הייתה מכשיר הקשר אותו לעסה ופירקה לחלקים. אולי נקמה על החברים שלה שאכלתי בצהריים. את הרועה שלה לא מצאתי אבל החלטתי לעקוב אחריה ואחרי העדר. אולי אגיע לכפר ואפגוש את משפחת החזיר ממנת הצלעות ואת התרנגולת והפרה שתרמו להכנת הפסטל דה נאטה.

השמש עוד מעט שוקעת מבעד לעננים, בקצה הר, מעבר לטרסות הכרמים אני רואה דמות. אני מטפסת לגובה רב והדמות מתבהרת.

גלימה שחורה רחבה, יד אוחזת בכוס יין וכובע ספרדי שחור רחב שוליים של דון פורטוגלי מכובד. תקוותי היחידה להינצל. הוא לא זז. תחתיו שלט הנראה לי מוכר בכתב ענק – SANDEMAN. ניצלתי!

בצדו השני של ההר, בין הכרמים, מתחת לדון המפורסם המפוסל בברזל, מתגלה לפני מבנה האבן של בית יצור הפורט הפורטוגלי המפורסם ביותר בעולם –  SANDEMAN.

כעלמה במצוקה, שניצלה בידי הדון, סימלו המסחרי של בית יצור הפורט כבר עשרות שנים, מארחים אותי הייננים בחדר הטעימות ממנו נשקף נוף עוצר נשימה של עמק הדואורו.

אני טועמת 4 סוגים של יינות פורט: צעיר ונושך מ-2001, פורט נפלא מ-2011 ושני יינות פורט מיושנים ומורכבים בני 20 ו-40 שנה.

בינתיים, הייננים  גם יוצרים קשר עם קבוצת הג'יפאים, שכבר כמעט הרימו מסוק לאוויר בחיפושים אחרי, לאחר שחילצו את הג'יפ שלי מצלע ההר ומצאו את שרידי מכשיר הקשר האכול ליד דיר עיזים בכפר קטן.

אני חוגגת את החילוץ הקרוב שלי עם עוד ארבע כוסות של פורט ונותנת פירוש חדש למושג 'טיול שטח 4 על 4".

"את נוסעת אתנו בג'יפ עד סוף הטיול", מאמצים אותי השוטר המודאג והשופט לרכב שלהם, לאחר שהחליטו שכדאי להוריד אותי סופית מכבישי פורטוגל ולהרגיע לי את הדיפרנציאל.

"אם שותים פורט לא נוהגים", מטיף לי שופט התעבורה, כאשר אנחנו מתרחקים מחדר הטעימות בנסיעה ופוקד עלי להפקיד בידיו את הרישיון הבינלאומי שלי עד לסוף הטיול. אני מסתובבת לאחור, מביטה דרך חלון הג'יפ ומוכנה להישבע שהדון מהפסל הסתובב, חייך אלי והשיק איתי לחיים.

SandemanQuinta do Seixo: Valença do Douro,5120 – 495 Tabuaço, Portugal

הכותב/ת: עפרה בר-נון

עפרה בר-נון
אשה תחת השפעה

יעניין אותך

שף יונתן רושפלד וחברת מדגל משיקים ברז iFlow

השף הדגים את חוויית השימוש בברז החדש למטבח, המופעל ללא מגע

השף הדגים את חוויית השימוש בברז החדש למטבח, המופעל ללא מגע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *