זנים לבנים מרכזיים ברחבי העולם:
 
Albarino – זן ספרדי הגדל באזור גליציה וכן בצפון פורטוגל. מזן זה מייצרים יינות  ארומאטיים בעלי ניחוחות אפרסק. הקליפה העבה יחסית של הענבים מאפשרת להם לצלוח את מזג האוויר הרטוב באזור.  
 
Aligote - זן האליגוטה מגיע מבורגון שבו הוא נחשב לזן הלבן המשני לצד השרדונה. לאליגוטה חומציות יחסית גבוהה ולעתים קרובות אינו מתאים ליישון בחביות עץ אלון.
 
Arneis – זן לבן מפיאמונטה. בשנות השמונים הוא כמעט נעלם אך הודות לכמה יצרנים שהתעקשו והתעניינות בינלאומית הולכת וגוברת כיום יש אלפי דונם נטועים בפיאמונטה. היינות המיוצרים מהיין יבשים וארומאטיים.
 
Catarratto – זן לבן שמקורו בסיציליה. זהו הזן השני הכי נפוץ ברחבי איטליה, כאשר הראשון הינו סנג’ובזה על סוגיו השונים. במסגרת החיפוש והחזרה לזנים מקומיים בעולם היין זן זה מתגלה כבעל פוטנציאל לייצור יינות לבנים מהנים.
 
Chardonnay – זהו אחד הזנים הידועים ביותר והרווחים ביותר בעולם, מקורו ככל הנראה במזרח התיכון או בכפר בשם שרדונה באזור המקון שבבורגון. ענבי השרדונה נטועים ברחבי העולם, מאזור מנדוסה שבארגנטינה, באזורים חמים באוסטרליה ועד לבורגון בה שאבלי הקרירה והקוט דה בון מייצרים את היינות הלבנים המפורסמים בעולם. כמו כן השרדונה משמש לייצור שמפנייה באזור שמפיין בצרפת. תכונותיו של זן השרדונה, קליפתו הדקה יחסית, היבול הגבוה יחסית, אחוז האלכוהול המעט גבוה וכן התאמתו ליישון בחביות עץ אלון ולשימור לזמן ארוך יחסית ליינות לבנים הופכים אותו לחלומם של כורמים ויננים רבים.
 
Chenin Blanc - מקורו של זן לבן זה הינו בעמק הלואר, שם מייצרים ממנו יינות מתוקים בעיקר. זן זה הינו וורסטילי במיוחד וניתן לייצר ממנו מגוון רחב של סוגי יין ממתוקים ועד למבעבעים. לשנין בלאנק חומציות גבוהה. בדרום אפריקה, ארצות הברית ואוסטרליה הוא משמש ליינות יבשים פשוטים בעיקר, יינות אשר עקב היבול הגבוה מאבדים מעט מניחוחות הדבש והקש הלח האופיינים לו בצרפת.
 
Cortese – זן לבן שמקורו בדרום מזרח פיאמונטה שבאיטליה. זהו זן עם יבול גבוה יחסית. היינות הזניים המיוצרים ממנו בצפון איטליה הינם יינות פשוטים למדי. כמו כן זן הקורטזה משמש לבלנדים ברחבי צפון איטליה.
 
Gruner Veltliner – זן אוסטרי, הנפוץ ביותר במדינה זו. הגרונר ולטליינר נטוע גם ברחבי מזרח אירופה.  הזן הינו עמיד למדי לפגעי מזג האוויר ולמחלות שונות בכרם כמו כן היבול גבוה יחסית. אולם הגרונר ולטליינר מבשיל מאוחר מדי עבור מדינות עם מזג אוויר קריר יחסית.
 
Lambrusco – זן שמקורו במרכז איטליה, האחראי לייצור המוני של יינות מבעבעים המוכרים ברחבי העולם. את הלמברוסקו המבעבע מייצרים בארבעה אזורים שונים בשיטת הCharmat , בחלקם הקלון הוא בעל חמיצות גבוהה יחסית ומייצרים ממנו יינות יבשים וחצי יבשים מבעבעים. באחרים הוא בעל רמת סוכר יחסית גבוהה ומייצרים ממנו יינות מבעבעים מתקתקים, המתיקות נובעת גם משימוש בזן האמצ’לוטה בבלנד.
 
Macabeo - זן לבן שמקורו בצפון ספרד. המקבאו נפוץ ברחבי דרום צרפת וכיום הוא הזן השמיני הכי נפוץ בצרפת. מקורו של המקבאו הוא במזרח התיכון. המקבאו משמש לבלנדים עם גרנאש בלאנק, בורבולנק בדרום צרפת ולעתים מיוצר כזני. החומציות יחסית נמוכה אלא אם בוצרים מוקדם. המקבאו הוא אחד מהזנים המשמשים לייצור קאווה בספרד.
 
Marsanne – זן לבן שמקורו בעמק הרון נפוץ בכל רחבי עמק הרון, באזור הצפון בסנט ג’וזף, קרוז הרמיטאג’, וכן באזור הרמיטאג’ עצמו, אם כי ברמה פחותה. בדרום צרפת כמו בעמק הרון המרסאן משמש לבלנדים עם רוסאן בעיקר המעניק לבלנד חומציות אך בדרום צרפת, כמו גם באוטרליה ובארצות הברית לעתים קרובות מייצרים ממנו יינות זניים. יינות אלו הינם יינות עשירים, בעלי גוף מלא וניחוחות שקדים ויערה.
 
Muscat - ישנם לפחות ארבעה סוגים שונים של ענבי מוסקט. ענבי המוסקט הינם הראשונים שהוגדרו בפני עצמם וגדלים באזור הים התיכון מזה מאות שנים, היינות שהיוונים כתבו עליהם בכתביהם הקלאסיים היו ככל הנראה מוסקט. הצבעים של הסוגים השונים הינם מגוונים במיוחד ונעים בין בהירים מאוד לכמעט חומים. ענבים אלו מייצרים יינות זהובים בצבעי קש וכן יינות בעלי צבע עמוק כמו יינות הקינוח האוסטרליים. היינות נעים בין יינות העשויים בצורה יבשה ועד ליינות קינוח.
 
Pinot Gris – הפינו גרי הינו מוטציה של הפינו נואר. בעבר השתמשו בו על מנת לרכך את יינות הפינו נואר באזור בורגון שבצרפת. שכן הפינו גרי היה נטוע בינות לענבי הפינו נואר באזורים רבים. הפינו גרי נטוע גם באזור הלואר, שוויץ, רומניה, אוסטריה, הונגריה, גרמניה, רוסיה, סלובניה ואף באיטליה, לעתים תחת שמות שונים, אך הוא ידוע בעיקר הודות ליינות המיוצרים באלזאס.
 
Prosecco – זן זה, שמקורו באור ונטו שבצפון מזרח איטליה מבשיל מאוחר יחסית. בעבר, הענבים אשר נבצרו בסוף אוקטובר ואפילו תחילת נובמבר הפסיקו את התסיסה הודות לטמפרטורות הנמוכות בחורף והשאירו שיירי סוכר וגם דו תחמוצת הפחמן עם המשכת התסיסה באביב. כיום מייצרים מזן הפרוסקו את יינות הפרוסקו המבעבעים על פי שיטת Charmât שמשמשת בעיקר לשחזר את מה שקרה בעבר בצורה טבעית.
 
Riesling – זן הריזלינג הינו זן מפורסם הגדל במקומות שונים ברחבי העולם. ענבי הריזלינג נוחים מאוד לגידול בכרם והיינות, למרות שאינם מתאימים ליישון בעץ הינם מתאימים להתפתחות בבקבוק ויישון לטווח ארוך הודות לחומציות המהווה איזון לסוכר שיורי. הריזלינג, שישנן עדויות להימצאותו בגרמניה ובאלזאס שבצרפת  כבר במאה ה-15 הינו זן עמיד במיוחד לקור ויבולו גבוה גם ללא פגיעה באיכות הענבים. לעומת היינות המתוקים יותר המיוצרים בגרמניה, בצרפת מייצרים מהריזלינג יינות המוגדרים כיבשים. הריזלינג נפוץ ברחבי העולם ומלבד גרמניה וצרפת הוא גדל במדינות כגון אוסטריה, בצפון איטליה, הונגריה, בולגריה ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד ואפילו ארגנטינה.
 
Roussane – זן לבן זה, שמקורו בעמק הרון שבצרפת הופך יותר ויותר פופולארי במדינות העולם החדש בשנים האחרונות. בצפון עמק הרון משמש הרוסאן לבלנד לעתים קרובות עם מרסאן. מלבד זאת, שני זנים אלו הם הלבנים היחידים אשר ישנו אישור להכניס לבלנד עם זן הסירה באפלסיונים המפורסמים של הרמיטאג’ וסנט ג’וזף בין היתר. הרוסאן אינו נוח לגידול בכרם מאחר והיבול אינו אחיד, והוא נפגע מהרוחות השוררות תדיר בעמק הרון. לעומת זאת, הארומה העוצמתית והחומציות המאפשרת ליין להתיישן ולהתפתח. ברחבי העולם, רוסאן גדל באוסטרליה, באיטליה ובקליפורניה.
 
Sauvignon Blanc- זן שמקורו בבורדו. במהלך המאה ה-18 הכלאה של סוביניון בלאנק וקברנה פראנק הביאה ליצירת הקברנה סוביניון.  מחקרים גנטיים הראו כי הסוביניון בלאנק קשור גנטית גם לשנין בלאנק וכן לטרמינר.  הניחוחות האופיניים לסוביינון בלאנק הינם קלים לזיהוי, ניחוחות עשביים, דשא, לעתים גם ניחוחות טרופיים. בכרם לזן זה יבולים גדולים יחסית והוא נוח לגידול בכרם.  יינות מעולים מסוביניון בלנק (אשר גדל ברוב העולם) מיוצרים בעמק הלואר שבצרפת, בבורדו, בניו זילנד, וכן בקליפורניה.
 
Semillon – זן הסמיון הינו אחד הזנים החשובים והפחות מפורסמים ברחבי העולם. בבורדו הוא משמש לבלנדים של יינות הקינוח החשובים בעולם באזור Sauternes ואילו באזור Pessac Leognan הוא משמש לבלנדים עם סוביניון בלאנק ליינות יבשים מעולים. בכרם הסמיון הינו נוח, היבול הגבוה והוא עמיד בפני ריקבון ריקבון ומחלות.
 
 Sylvaner - מקורו של זן כזו פראי באוסטריה ולאחר מכן במזרח ומרכז אירופה. כיום הוא נפוץ בעיקר בגרמניה, אלזאס שבצרפת. לסילבנר יבול גבוה יחסית, והוא אינו ידוע כעמיד בפני מחלות. לסילבנר חומציות יחסית גבוהה אך הוא חסר את הגוף והמשקל של הריזלינג שמאפשרים לו להתיישן לטווח ארוך. 
 
Gewurztraminer – יינות הגווירצטרמינר הינם ייחודיים בניחוחות ובטעמים אקזוטיים של פירות הדר ופירות טרופיים עוצמתיים ומרוכזים במיוחד. מקורו של הגווירצטרמינר הינו כווריאציה של זן הטרמינר אשר הגיע מאזור צפון איטליה במקור.  ברחבי העולם מייצרים יינות גווירצטרמינר יבשים, חצי יבשים וכן יינות קינוח.
 
Verdejo – זן ספרדי אשר מהווה את עיקר הנטיעה באזור Rueda שבספרד. היינות הינם יינות ארומאטיים בעלי ניחוחות עשבוניים, יינות מרוכזים ומהנים. כיום נוטעים באזור גם סוביניון בלאנק עמו יוצרים בלנדים לעתים קרובות אולם הורדחו שומר על הבכורה ברואדה. 
 
Viognier - מקורו של זן הויונייה הינו בעמק הרון, שם הוא משמש לזן היחיד באזור Condrieu וכן לבלנדים עם סירה באזור Cote Rôtie הידוע. במשך דורות רבים הויונייה שלא היה נטוע בצורה האופטימאלית בכרמים הלך ונעלם, אולם כיום הוא זוכה לתחייה מחודשת ברחבי העולם וההיינות המבושמים הפכו למבוקשים. בכרם הויונייה זקוק למזג אויר חמים ועמיד לבצורת ועל כן נוח לגידול באזורים רבים.

זנים אדומים מרכזיים ברחבי העולם:
 
Barbera – זן הברברה נטוע בכל רחבי פיאמונטה, והוא מהווה כחמישים אחוז מהיינות המיוצרים בכל שנה. הזן הינו וורסטילי במיוחד ומייצרים ממנו מגוון רחב של יינות, החל מיין מבעבע וכלה ביינות מרוכזים ועוצמתיים, אשר דרושה סבלנות רבה להנות מהם בשיאם. השונות הרבה משקפת את הוריאציה הרבה בין האזורים והחלקות השונות בפיאמונטה. חומציות יחסית גבוהה, צבע עמוק וטאנינים יחסית מעודנים מאפיינים את הברברה.
 
Cabernet Franc – זן זה הינו אחד מאבותיו של הקברנה סוביניון יחד עם סוביניון בלאן, כפי שהוכח במחקרים גנטיים בשנת 1997. זן זה, אשר מקורו בצרפת, משמש כיום ברחבי העולם לבלנדים עם קברנה סוביניון ואף מייצרים ממנו יין זני. האקלים המתאים לקברנה פראנק הינו אקלים קריר במעט, בפנים הארץ וההבשלה שלו היא מוקדמת במעט מהקברנה סוביניון. הקברנה פראנק טאניני פחות מהקברנה סוביניון. יינות מקברנה פראנק מבשילים ומתבגרים יותר מהר מקברנה סוביניון.
 
Cabernet Sauvignon – קברנה סוביניון הינו הזן הידוע בעולם, למרות שהגיע יחסית מאוחר לזנים אחרים כגון קברנה פראנק שיחד עם סוביניון בלאן הינם אבותיו, בחיבור שנחשב לספונטאני בכרמי המדוק. בקברנה סוביניון מייצרים מגוון יינות, חלקם בבלנד עם זנים נוספים כמו בבורדו, בעולם החדש מייצרים פעמים רבות קברנה סוביניון זני, וכן בלנדים עם זנים מקומיים. זן הקברנה סוביניון מבשיל יחסית מאוחר ועל כן מגדלים אותו לעתים קרובות באזורים יחסית חמים. מה שמייחד את הקברנה סוביניון הינו ריכוז הפנולים הגבוה. ענבי הקברנה סוביניון קטנים, הקליפה עבה והחרצנים גדולים יחסית. רמת הטאנינים היא גבוהה בענבים אלו. מאפיינים אלו הן שנותנים לקברנה סוביניון את הצבע הכחול סגול העמוק שלו ואת ההתאמה שלו ליישון ארוך טווח.
 
Carignan – מקורו של הקריניאן, הנטוע בדרום צרפת, קליפורניה וספרד בעיקר בארגוניה שבצפון ספרד, בקרבת הגבול עם צרפת. הקריניאן הזן הנטוע ביותר בצרפת וישנה פעילות של האיחוד האירופי להוציא כרמים רבים ולנטוע המקומו זנים שונים. הקריניאן מבשיל מאוחר והוא חומצי למדי. כאשר הוא נטוע במקומות מתאימים התוצאה מהנה ביותר. גם בישראל ישנם כרמי קריניאן, למרות שרבים הוצאו בשנות השמונים על מנת לפנות מקום לזנים אחרים כגון קברנה סוביניון ומרלו. קריניאן הינו זן עם יבול גבוה במיוחד וזה קוסם לכורמים רבים.
 
Carmenere – מקורו של זן זה הוא בבורדו, שם היה נטוע מהרחבה בחלק הראשון של המאה ה-18. כיום מעוזו הוא בצ’ילה שבדרום אמריקה אליה הגיע מבורדו במהלך המאה ה-19. במשך שנים ארוכות יינות רבים אשר נוצרו מקרמנרה נמכרו כמרלו עד שהתבררה הטעות. זן הקרמנרה מניב יבול נמוך יחסית.
 
Chambourcin - זן השמבורסין כמעט ואינו מוכר ברחבי העולם. מקורו הוא מאוחר יחסית בשנות הששים כהרכבה צרפתית והוא גדל כיום במוסקדט שבצרפת וכן באוסטרליה בין היתר בכמויות קטנות. שמבורסין מייצר יינות בעלי צבע אדום עז, יינות ארומאטיים ומלאי טעם.
 
Cinsault - זן זה, שמקורו בדרום צרפת נפוץ גם בצפון אפריקה במדינות כמו אלג’יריה, מרוקו וכן במזרח התיכון בלבנון. בנוסף הוא נטוע בהרחבה רבה ברחבי האי קורסיקה. הסינסאו משמש בדרך כלל לבלנדים והוא אחד מהזנים המותרים לשימוש באזור שאטונף דו פאפ שבעמק הרון בצרפת. הסינסאו מפיק יינות ארומאטיים ורכים, ומייצרים ממנו יינות רוזה.
 
Colorino – זן נדיר למדי בעל צבע אדום עמוק, שמקורו בטוסקנה. לאחר שבמשך שנים רבות הוזנח, החל משנות התשעים של המאה העשרים, הקולורינו משמש לבלנדים ביינות שונים בטוסקנה, והוא מעניק לסנג’ובזה טאנינים נוספים וצבע כהה בקיאנטי וכן ביינות כמו וינו נובילה דה מונטפולצ’יאנו.
 
Corvina – קורבינה ורונזה, שמקורו באזור ונטו שבצפון מזרח איטליה הינו הזן הדומיננטי ביינות האזור כגון אמרונה, ריפאסו, וולפוליצ’לה וכן ברדולינו. יש הטוענים כנגד חוקי האזור אשר מחייבים בלנד עם לפחות 30% מזני המולינארה ורונדינלה מאחר והם מאמינים כי זנים אלו פוגעים באיכות היינות ולא מוסיפים לבלנד.
 
Counoise – זן אדום הגדל בעיקר בדרום עמק הרון. זהו אחד הזנים המאושרים לשימוש ביינות שאטונף דו פאפ. היבול של הקונואז הוא נמוך ומאוחר יחסית. צבעו בהיר למדי והוא מוסיף לבלנד חומציות וניחוחות פלפל שחור.
 
Gamay - הזן האדום שמקורו באזור צרפת הוא היחיד ביינות אזור הבוז’ולה, אזור שבעבר היה חלק אינטגראלי מבורגון וכיום נהנה ממעמד של אזור נפרד. ככל הנראה ישנה קשר בין זן הפינו נואר לגמאי נואר המשמש לבוז’ולה.  ענבי הגמאי מבשילים מוקדם יחסית ומתאימים למזג אויר קריר. היינות הינם בהירים ופירותיים.
 
Grenache - הגרנאש על גווניו השונים, שמקורו בממלכת ארגון שבצפון ספרד, נטוע ברחבי העולם והוא שני מבחינת שטח הכרמים בעולם. הגרנאש נטוע בראש ובראשונה בכל דרום צרפת וספרד. מעבר לכך הוא נטוע בסרדיניה, קליפורניה, אוסטרליה, צפון אפריקה, דרום אפריקה. הגרנאש הינו אחד הזנים המאושרים לשימוש בבלנדים של אזור שאטונף דו פאפ ומהווה את הבסיס ליינות האזור.
 
Malbec - המלבק, שמקורו בבורדו משמש כיום לזן הדומיננטי בארגנטינה. כיום הוא מצוי עדיין בבורדו, וכן באזור הלואר ואזור קאהור שבצרפת, שם על פי חוקי האזור הוא משמש לפחות שלושת רבע מהבלנד. כמו כן, ישנו מלבק במידה מועטה בקליפורניה ובאוסטרליה. לאורך השנים, המלבק אשר גדל באזורים רבים בצרפת הלך ונעלם מן הנוף. זאת מאחר ומיוחסות לו הרבה מהבעיות של המרלו כגון נטיה להפיגע בקרה, אך ללא הפירותיות והאיכויות של המרלו.
 
Merlot – כמו קברנה סוביניון, המרלו שמקורו באזור בורדו נפוץ בכל רחבי העולם. המרלו גדל ברחבי צרפת, באוסטרליה, בקליפורניה, וושינגטון ניו זילנד, דרום אפריקה, צ’ילה, ארגנטינה וכמעט כל מקום אחר בו מייצרים יינות. המרלו מהווה במקרים רבים בן זוג משלים לקברנה סוביניון, מאחר והוא מבשיל מוקדם במעט ופירותי ביחס לקברנה סוביניון האריסטוקראטי והקשה יותר. מרלו גדל באקלים קריר במעט מהקברנה סוביניון בהצלחה מרובה. לעומת זאת בקרקע בעלת ניקוז מירבי יש למרלו קושי להגיע להבשלה מלאה. רמות החומציות יורדות במהרה בתקופת הבציר ויש לתזמן את הבציר בזהירות רבה.
 
Molinara – זן הגדל באזור וונטו שבצפון איטליה ומשמש לבלנד ביינות האזור כגון וולפוליצ’לה, אמרונה וריפאסו.  ליינות ממולינרה חומציות גבוהה יוחסית והוא נטוע בכמות יחסית נמוכה לקורבינה.
 
Mourvedre – בספרד הוא נקרא Monastrell ובעולם החדש הוא נקרא לעתים Mataro.  מקורו ככל הנראה בספרד, באזור וולנסיה. בית הגידול המתאים למורבדרה הינו באקלים החמים יחסית של ספרד, שם הוא מתאים את עצמו למגוון סוגי קרקע, והוא פחות מתאים לאקלים הקריר והלח במקצת של דרום צרפת שם הוא מבשיל מאוחר מאוד. היינות טאניניים ויש בהם רמת אלכוהול גבוהה יחסית.
 
Nebbiolo – הזן האצילי של אזור פיאמונטה בצפון מערב איטליה. באזורי ברולו וברברסקו מייצרים חלק מהיינות המרשימים ביותר, בעלי יכולת התיישנות של עשרות שנים.  לנביולו הסטוריה של מאות שנים באזור, עם אזכורים בכתבים כבר בשנת 1303. מקורו של השם הוא ככל הנראה מהמילה  Nebbia שפרושה ערפל ומתיייחסת לערפת השורר באזור לעתים קרובות. הנביולו מבשיל מאוחר. שלושה קלונים שונים מהווים את עיקר הנטיעות ברחבי פיאמונטה, Michet, Lampia ו- Rose.
 
Nero d’Avola – זן נפוץ בסיציליה שבאיטליה. שמו הנוסף, Calabrese מעיד ככל הנראה על מקורו באזור קלבריה שבאיטליה. הענבים מתאימים להתיישנות בחביות עץ אלון וליינות גוף מלא ויכולת התיישנות מרשימה. באזור Avola בדרום סיצילה מייצרים את היינות הידועים ביותר.
 
Petite Sirah – פטיט סירה נטוע בהרחבה בצפון אמריקה ובדרומה. בקליפורניה ישנם גפנים עתיקים רבים, הנטועים יחד עם זנים נוספים כגון קריניאן וזינפנדל באותם הכרמים. פטיט סירה משמש לבלנדים עם זינפנדל, סירה וזנים אחרים ולעתים גם מייצרים ממנו יין זני.
 
Petite Verdot – אחד מהזנים הקלאסיים של אזור בורדו. הפטיט ורדו מבשיל מאוחר יותר אף מהקברנה סוביניון וחולק עמו חלק מתכונותיו כגון קליפה עבה ורמת טאנינים גבוהה.  צבעו של הפטיט ורדו עמוק ועשיר. פטיט ורדו גדל גם בקליפורניה, שם מייצרים ממנו אף יינות זניים, בצ’ילה תחת השם ורדו.
 
Pinotage – זן הפינוטאג’ זמקורו בדרום אפריקה הינו הכלאה של הזנים פינו נואר וסינסאו שנעשתה בדרום אפריקה בשנת 1925. בשנת 1961 הופיע בקבוק היין הראשון עם שם הזן "פינוטאג’" עליו. הפינוטאג’ הינו זן נוח בכרם עם יבול גבוה למדי, הגעה לבשלות מלאה בקלות יחסית. לאורך השנים התפתחו הגישות ביחס ליינות וכיום מיוצרים בדרום אפריקה יינות פירותיים, המיועדים ליישון לטווח בינוני. כיום מיישנים את היינות בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי ויינות הפינוטאג’ זוכים לעדנה בקרב אוהבי יין.
 
Pinot Noir – זן הפינו נואר הינו אחד הזנים המקשים ביותר הן על הכורמים והן על הייננים. זן זה, גדל בתנאים מאוד מסוימים ואינו נוח לגידול כמו זנים אחרים כגון קברנה סוביניון או שרדונה. הפינו נואר נמצא באזור בורגון מזה מאות שנים וניתן למצוא אזכורים בכתבים מהמאה ה-14 לכל המאוחר. ההרכב הגנטי של הפינו נואר הופך אותו למאוד לא יציב גנטית ועל כן ישנם וריאציות רבות ושונות רבה באיכות היינות ברחבי העולם. כיום התקבעו פחות או יותר על הקלונים המתאימים לאזורים השונים אך בצרפת לבדה ישנם יותר מ45 קלונים שונים של פינו נואר שמאושרים לשימוש. יינות הפינו נואר המפורסמים בעולם מגיעים מבורגון. והוא משמש גם לבלנדים של שמפיין. בצרפת הוא נטוע גם באזור הלואר, וכן באזור ואלזס. בנוסף, גדל הפינו נואר בארגון שבארצות הברית בהצלחה לא מבוטלת וכן בחלקים מסוימים של  קליפורניה ובניו זילנד ואוסטרליה.
 
Primitivo - זן אדום איטלקי זה הנפוץ באזור פוליה שבדרום איטליה, הינו זהה גנטית לזן הזינפנדל האמריקאי. בעבר שימש הפרימיטיבו בעיקר לבלנדים והוא נטוע בצורה נרחבת למדי בדרום איטליה, אולם כיום הוא משמש יותר ויותר ליינות זניים.
 
Sangiovese – הסנג’ובזה, שמקורו בטוסקנה, הינו הזן הנטוע ביותר ברחבי איטליה והקלונים השונים שלו משמשים לייצור יינות קיאנטי, ברונלו די מונטאלצ’ינו, ווינו נובילה דה מונטפולצ’יאנו בין היתר. ענבי הסנג’ובזה אינם אחידים באיכותם וכעת ישנו מאמץ להתאים את הקלונים המתאימים לכל אזור וכרם על פי תכונותיהם הגנטיות. ניתן למצוא אזכורים בכתבים עתיקים מהמאה ה-18 לסנג’ובזה אולם יש הטוענים כי כבר בתקופת האטרוסקים הוא היה אחד הזנים החשובים באזור. ענבי הסנג’ובזה, המתאימים למגוון טרוארים מבשילים מאוחר יחסית ועל כן בבצירים חמים יחסית היינות עשירים במיוחד ואילו בשנים קרירות יחסית ישנה רמת חומציות גבוהה יחסית ביינות. האזורים בהם סנג’ובזה בולט באיטליה הינם טוסקנה, אומבריה, אמליה רומנה. מחוץ לאיטליה גדל הסנג’ובזה בקליפורניה, ארגנטינה ואף בישראל.
 
Syrah – זן הסירה ידוע גם ברחבי העולם החדש כשיראז. ישנן מספר גרסאות לגבי מקורותיו, אולם מחקר גנטי באאוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה וכן אוניברסיטת דיוויס שבקליפורניה הראה כי הוא שילוב של זני הדורזה והמונדוז בלאנש מדרום מזרח צרפת. זנים אלו כמעט ונעלמו לאורך השנים. יינות הסירה מעמק הרון הינם יינות אשר נדרשות שנים ארוכות של סבלנות להנות מהם. יינות השיראז המיוצרים באוסטרליה בעיקר הינם יינות יותר נגישים ופירותיים. בכרם לסירה יבול נדיב אך ביבול גבוה מדי איכות הענבים יורדת והוא עמיד למדי בפני מחלות ובקטריות. הסירה מבשיל יחסית מוקדם.
 
Touriga National - זן זה, שמקורו בפורטוגל הינו הזן החשוב ביותר ממנו מייצרים יינות פורט.  בשנים האחרונות התפתח גם ייצור יינות שולחניים יבשים המבוססים על הטוריגה נאסיונאל ומיוצרים מבלנד עם זנים מקומיים נוספים כגון Touriga Francesca. היינות מרוכזים במיוחד והטאניניים עוצמתיים. בשנים
 
Tempranillo – מקורו של זן זה הינו בספרד. כיום, זהו הזן הנפוץ ביותר בספרד והשני בפורטוגל שם התרחבו הנטיעות בצורה משמעותית אחרי מגיפת הפילוקסרה והוא נקרא שם Tinta Roriz. באזורי יין רבים כגון ריוחה, ריברה דל דוארו ואחרים הוא מהווה את הבסיס ליינות. לענבי הטמפרניו זגים עבים וליינות הטמפרניו צבע עמוק במיוחד. זן הטמפרניו מתפתח ומבשיל באזורים קרירים יחסית וביבול יחסית נמוך היינות מרוכזים ועוצמתיים. 
 
Zinfandel – זן זה, שמקורו באירופה ככל הנראה הוא אחד מסימני ההיכר של יינות קליפורניה. את המעבר לחוף המזרחי של ארצות הברית עשה הזינפנדל ככל הנראה בסביבות שנות העשרים של המאה ה-19 והגיע לקליפורניה במהלך שנות החמישים של המאה. כיום ניתן למצוא ברחבי קליפורניה כרמים עתיקים של זינפנדל אשר נזנחו במשך עשרות שנים וכיום מהווים את המוקד ליצירת זינפנדל איכותי. כיום ידוע שזן הפרימיטיבו באיטליה זהה לזינפנדל מבחינה גנטית. בכרם הזינפנדל מבשיל בצורה הטובה ביותר על מדרון עם חשיפה טובה לשמש והתאמה למזג אויר חם אך לא יותר מדי. הנטייה שלו להבשלה לא אחידה ולריקבון מקשים על גידולו וברחבי קליפורניה הוא ניטע באתרים לא מתאימים אשר יוצרים יינות לא מרשימים במיוחד, ענבים אלו מופנים יותר ויותר לייצור זינפנדל לבן. ברחבי העולם נעשים נסיונות עם זינפנדל באוסטרליה, דרום אפריקה ואף בישראל. 
תמונה: ויקיפדיה