מקומות שמכבדים בירה, כלומר, מחזיקים מגוון גדול ומעניין, מאחסנים, מטפלים, מקררים ומוזגים נכון, ואפילו מתאמצים שיהיה במקום אוכל נכון, אפשר היה פעם לספור בקושי באצבעות יד אחת. היום מבצע מסוג זה ממש קשה, כי המודעות וכמות המקומות עולה מיום ליום. יאיר גת נשלח למשימה הקשה, לטעום, לשתות, למצוא מקומות שבאמת מכבדים את המשקה העתיק הזה, וגם לחזור הביתה בשלום

 

יאיר גת

 

המלצרית המבוגרת הסתכלה עלי במבט זועף "היה לך מספיק זמן להחליט מה אתה רוצה לאכול", היא נזפה בי באנגלית עם מבטא גרמני ששקל יותר מהראש שלי אחרי לילה של שתייה. ישבתי במסעדה של מבשלת אוגוסטינר, במרכז המדרחוב של מינכן.

בימים שבהם האולמות, החדרים, המרתפים, הגנים והמרפסות של המסעדה הזו נמצאים בתפוסה מלאה, נדחסים אליה יותר מ-3,000 שתיינים. מדובר בקומפלקס שעובד בשיא היעילות מתחילת המאה ה-19, והמלצרית הרועמת לא נראתה כאילו היא מתכוונת לתת לי לקלקל לה את הרצף.

לכן נעזרתי במומחים סביב השולחן והצלחתי לבחור מנה שתביא לסיומו של המשבר. לאורכו של אותו מדרחוב גרמני, פזורים לא מעט מוסדות בירה מהליגה של אוגוסטינר. אפשר לזהות אותם בקלות בזכות מספרים כמו 1839 או 1864 שחרוטים על משקופי האבן מעל הכניסות שלהם, או על מסעדי הכיסאות.

הרכבת רשימה של מוסדות בירה בישראל שהמקומות בה יותר צעירים מהמהדורה האחרונה של התפריטים במרתפי הבירה של בוואריה, התגלתה כמשימה הרבה יותר קלה מאשר בחירה מהתפריט של אוגוסטינר.

בכל זאת החלטתי גם במקרה הזה, להיעזר במומחים כמו גדי דבירי מ’בירדי’, אורן אברשי, איש הבירות המיוחדות של טמפו ואמיר נוימן, מ’נורמן פרימיום’, שמייבא לכאן לא מעט בירות. מסתבר שכולנו חשבנו פחות או יותר על אותם שמות, כך שהרשימה הסופית שהתקבלה היא הדבר הכי קרוב לקונצנזוס שאפשר למצוא בין הירדן לים.

מתי המקלל
בחמארה של מתי, שממוקמת בשולי שוק לווינסקי, השולחנות עשויים מפורמייקה, הלקוחות מברזל, והגולדסאטר תמיד טרייה, מוגשת בטמפרטורה הנכונה ומוגזת כהלכה. המקום נוסד, על פי הסיפורים, בשנות השלושים של המאה הקודמת והגיש ארוחות בוקר של וודקה, לפועלים יוצאי פולין, בדרכם לבנות את העיר העברית הראשונה.

בשנות השישים עבר המקום לידיו של מתי, שבימים אלה משאיר את רוב העבודה לממשיכי דרכו ומגיע רק כדי לשמור על רמת ניבולי הפה. התפריט הצנוע כולל מטיאס מעולה, חמוצים עתירי שום מתוצרת בית, גרגרי חומוס מבושלים ואפילו מנה לאמיצים שנושאת את השם הממצה ’בשר’.

מתי הוא אולי המקום היחיד בעיר שבו תמצאו סטודנטים לאמנות מפלורנטין וגמלאים של מחלקת הניקיון בעירייה, שותים סביב אותו שולחן, בדרך כלל על המדרכה, כי החלל לא מכיל יותר מעשרים איש. בימי שישי בצהריים אפילו מצטרפות אליהם כמה בנות זוג.

מתי, מטלון 41 תל אביב, טלפון: הצחקתם את מתי.

נורמה ג’ין
חמישה עשר ברזים יש על הבר של נורמה ג’ין. ומה שמעניין זה שמאף אחד מהם לא תצא בירה סטנדרטית שמיוצרת על ידי החברות הגדולות. המבחר הזה, בתוספת קרוב לשישים בירות בבקבוק, תפריט וויסקי עצום, ואנשי צוות, שבשעות הפחות עמוסות שמחים לחלק את הידע שלהם עם הלקוחות, מבטיחים חוויה מעניינת לחובבי אלכוהול מכל הסוגים והמינים.

בנוסף לכל העושר הזה, בנורמה ג’ין אפשר לקבל ליד המשקה גם אוכל עם השפעות חזקות מעולם האלכוהול, כמו מטיאס בבירת חיטה, שיפודי אנטרקוט ברוטב וויסקי ונקניקיות בבירה כהה.

נורמה ג’ין הוא בר שחובבי בירה אוהבים לחזור אליו, לא רק בגלל שתמיד אפשר למצוא בו בירה חדשה ומעניינת, אלא גם בזכות האווירה והאפשרות להתנסות בתפריטי טעימות בירה משתנים.

נורמה ג’ין, אליפלט 23, תל אביב, טלפון: 6837383-03.

מולי בלומ’ס
ברים איריים, כמו חצילים או כוסברה, מעוררים אצל רוב האנשים תגובות קוטביות. יש כאלה שמתעבים אותם, וכאלה שלא יכולים בלעדיהם, אבל אף אחד לא נשאר אדיש. מולי בלומ’ס, שנקרא על שמה של גיבורת ספרו של ג’יימס ג’וייס ’יוליסס’, הוא הבר האירי הוותיק ביותר בישראל, ובין הטובים שבהם, בעיקר בגלל הגינס, שנמזגת כאן באהבה, בתשומת לב ובכמויות.

במולי בלומ’ס מתקיימים באופן קבעו מופעים מוזיקליים של מוזיקה אירית מסורתית וערבי הקרנה של משחקי כדורגל, אבל דווקא בשעות העמוסות פחות, מתגלה הקסם האמיתי של מולי. קסם שיכול להטיס אתכם, לפחות בדמיון לארץ אחרת, במחיר של כוס בירה, אפילו אם מוזיקה אירית עממית היא לא בדיוק כוס הגינס שלכם.

מולי בלומ’ס, מנדלי מוכר ספרים 2 תל אביב, טלפון: 5221558-03.

טמפל בר
יותר משבעים סוגי בירה מכל העולם, למעלה מעשרים ברזים, קוקטיילים על בסיס בירה, בירה שמיוצרת במיוחד עבור המקום, שתי בירות שמתחלפות מדי חודש. אין ספק, הטמפל הוא מקדש אמיתי לחובבי בירה.

המיקום, במתחם סינמה סיטי שבצומת גלילות, אמנם בעייתי מעט, בעיקר בגלל שאי אפשר לזחול ממנו הביתה, אבל את ההרגשה בכניסה לחלל, שמעוצב כמו מגה בר אירי, אפשר להשוות אולי רק למה שמרגיש ילד בכניסה לחנות צעצועים.

מהמטבח של הטמפל יוצאות מנות כמו פאי רועים אירי או צלי מבושל ברוטב גינס. מנות שעושות המון כבוד לבירה, ומכילות את רמת השומנים והפחמימות, שתאפשר לכם להתנסות בעוד כמה בירות שלא ידעתם על קיומן, עד לאותו רגע.

טמפל בר, סינמה סיטי, גלילות, רמת השרון, טלפון: 6995536-03.

המנזר
במנזר אין מספר חסר תקדים של ברזים והוא לא מתמחה בזן מסוים של בירה. הסיבה לשמה הוא צורף לרשימה, היא הכמויות הגדולות של הבירה, לא משנה איזו בירה, שנמזגת בו מדי ערב.

המנזר עונה בדיוק להגדרה של בר שכונתי שבו השתייה הרבה יותר חשובה מהעיצוב או מהפוזה. כאן אף אחד לא יסתכל עליכם משונה אם תגיעו בטרנינג וכפכפים, ויקבלו אתכם יפה אפילו אם תגיעו ממקומות אקזוטיים מחוץ למרכז תל אביב.

בתפריט אפשר למצוא כל מיני מנות טעימות מאוד שמקורן במטבח היהודי המזרח אירופאי, כאלה שבירה קרה עושה להם רק טוב, וסביב השולחנות אפשר לקבץ בקלות צוות פיתוח והפקה למיזמי וידאו אמנותיים, או סתם להקת רוק.

המנזר, הלל הזקן פינת גדרה, תל אביב, טלפון: 5173015-03.

מרפי’ס מודיעין
הבר הצעיר ביותר ברשימה פועל כשנה וחצי, במרכז ישפרו שליד מודיעין. הקהל, שמורכב ברובו מתושבי העיר, מתאפיין בגיל וברמת הכנסה גבוהים יותר מאשר של השתיינים במרכזי הערים הגדולות ומרפי’ס מודיעין מתאים לרמה הזו מכל הבחינות.

הבירה מגיעה אל שנים עשר הברזים שעל הבר, מחדר קירור מיוחד שבו נמצאות החביות בטמפרטורה אידיאלית של שמונה עשרה מעלות, ושיתוף הפעולה עם יבואני מרפי’ס מבטיח שהבירה וציוד המזיגה יהיו תמיד במצב הטוב ביותר.

מדי שבוע מתקיימת במקום, שיכול להכיל למעלה מארבע מאות איש, הופעה של אמנים מליגת העל של המוזיקה הישראלית, בנוסף לערב או שניים שבהם מנגנת במקום להקה אירית.

תפריט הוויסקי כולל למעלה ממאה ושמונים בקבוקים, ביניהם גם מק’אלן 30 וגלנפידיך 30, ולמי שרעב מזומנות מנות כמו נקניקיות טלה, קורנדביף וצלי אירי.
מרפי’ס, מרכז ישפרו, מודיעין, טלפון: 9702119-08.

מעיין הבירה
הרבה שנים לפני שהיו כאן תחרויות של בירה ביתית, מאות מותגי בירה מכל העולם ומגזינים שמקדישים עשרות עמודים לנושא הבירה. לקרוא למקום ’מעיין הבירה’ מלמד על סוג של אומץ לב, שלא לומר יכולת נבואית.

בתחילת הדרך נמזגה במקום רק ’גולדסטאר’ מחבית. גם כיום, יותר מחמישים שנה מאז נפתח, המעיין ממשיך להזרים כמויות עצומות של בירה מתוך כשישה עשר ברזים, ולהגיש מנות מסורתיות מופלאות כמו קוסטיצה, שוק אווז ופסטרמה חמה.

המבנה הישן והמלצריות האכפתיות, שנראות כאילו יעלבו אם לא תסיימו את המנות שלכם, מוסיפים לא מעט לחוויית השתייה. חבל שהמעיין נסגר כל יום בשעה חמש אחר הצהריים, פרט ליום ג’ שבו הוא נסגר בחצות, אבל עם מסורת שכזו לא מתווכחים.

מעיין הבירה, נתנזון 4 חיפה, טלפון: 8623193-04.

בית המרזח
הוא נמצא במרתף של מבנה מכוער להפליא, באזור התעשייה של רמת ישי, אבל אל תתנו לסביבה להטעות אתכם. כאן לא סתם עושים כבוד לבירה, כאן נותנים לה מעמד של ישות אלוהית כמעט.

לא פחות משלושים וארבעה ברזים, נמצאים על הבר הארוך שבמרכז החלל, התפריט כולל רק זיתים ובוטנים, כדי ששום טעם לא יסיח את דעתכם מהבירה. החביות מקוררות כמו בספרים ואפילו שטיפת הכוסות היא סוג של טקס.

אמנם, בית המרזח הוגדר לא אחת כ’פיק-אפ בר הראשון בצפון’, מה שמעיד בעיקר על הגיל הממוצע של המבלים ועל הכוונות שלהם, אבל מי שיצליח להתעלם מכל אלה, ייהנה מבירה באיכות אופטימאלית, מוגשת כהלכה עד אחרון הפרטים. אם זה מבחר הבירות שצעירי הצפון נחשפים אליו בפיק אפ הראשון שלהם, לשאר תושבי ישראל נשאר רק לקנא.

בית המרזח, אזור התעשייה, רמת ישי, טלפון: 9930874- 04.

לה מורס
אחד הכללים הראשוניים בחיפוש אחר מקום סביר לשתות בו בעיר לא מוכרת הוא "תתרחק מהרחובות הראשיים". בעיר רחובות, המשמעות של להתרחק מהרחוב הראשי, היא ליפול היישר לתוך שכונה מנומנמת. ואולי בגלל זה ’לה מורס’, שהוא בר שכונתי בעליל, נמצא ממש על הרחוב הראשי.

אווירת השכונה מתבטאת בעיקר בעיצוב האירי בבסיסו, שנראה כאילו עברו עליו כבר ימים הרבה יותר טובים, ובעובדה שנראה שכולם שם מכירים את כולם. למרות זאת אין להם התנגדות להשיק כוסות של חצי ליטר אפילו עם זרים שמסתירים להם את האקשן על שולחן הסנוקר.

על הבר מבחר של כעשרים וארבעה ברזים שמתופעלים ביעילות ומקצוענות, בתוספת כמות דומה של בירות בבקבוקים, ובתפריט האוכל אפשר למצוא בעיקר מזון ברים בסיסי ומשומן היטב. הלוואי שבכל שכונה היה בר כזה.

לה מורס, הרצל 203, רחובות, טלפון: 9363634-08.