המעטפה המהודרת נחתה אצלנו בדואר ביום ו’ לעת צהריים. ידיי רעדו בהתרגשות כבושה כשהושטתי אותן לערימת החשבונות ושאר הטרדות ושלפתי אותה כשולה אוצר נדיר מבין גבבת השחת בו היתה טמונה... הסיפור של חזי ריין

בפעם הראשונה שהתוודעתי לחשיבות המיתולוגית שאוצרים בתוכם שולחנות בעלי משטח שיש קרארה לבן, זה היה לאחר שבמאמץ פיסי ניכר הצלחנו להעלות פלטת שיש כזו, בת חמישים שנה מהמרתף של סבתא של מאורו...

אחוזת ’יערות הכרמל’ כשמה כן היא, מוקפת בעצים וצמחיית יער. עדי אבישר שהתארח במקום נהנה מהנוף, מהאווירה ומארוחות הגורמה של השף אמיר כלפון

יש המדלגים על בלגיה בטיולי אירופה בטענה כי היא לא מהארצות היותר מעניינות ביבשת. אך לחובבי הבירה המקום הוא גן עדן עלי אדמות עם מגוון ענק של בירות ואוכל טוב המלווה אותם. גדי דבירי צירף את שני המרכיבים האלוהיים האלה לנופים. חלק א’

באחד מימי שישי הגשומים של חודש דצמבר האחרון, יצאנו בני ואני לטיול ג’יפים באזור שמורת אלונה, ניווטנו, שייטנו בבוץ ובמים לעבר גבעת הרקפות. המפגש עם הטבע, המים והצבע הירוק ששלט, היה מפגש של יופי ועוצמה. בדרך פגשנו לא מעט ’אוהבי אתגר’, מי ברכב ומי רכוב על אופנים או סוס. חלק ב’

הכל התחיל בפגישה דיפלומטית פורמאלית בין איש האלכוהול נציג מדינתנו לבין קונסול יפן. "יום שישי הוא יום עבודה אצלם" אמר איש האלכוהול לאמי וזאת בתגובה ענתה "קח את בנך וזה ייקצר את זמן הפגישה". הגענו למלון אלוואר  (Alvear Palace Hotel) שנמצא ברחוב אלוואר בבואנוס איירס, ארגנטינה...

בעוד כשבוע עומד להתקיים האירוע החגיגי של השנה וההכנות כבר בעיצומן, כרזות ענק נתלו ברחבי הבניין, עלונים חולקו לתיבות הדואר של הדיירים ואפילו חדר המדרגות לבש חג לאחר שחברת הניקיון הוזמנה למרק את הרצפות ביסודיות. בימים האחרונים טרם האירוע כללו פגישה חשאית עם אולג וגלנה מדירה 8 וחתימת הסכמים קואליציוניים עם דיירי הקומות החמישית והשישית

בתערוכת היין ISRAWINEXPO, הציגה תעשיית היין הישראלית את הישגיה (ויש לה הישגים גדולים), קניינים ועיתונאים מרחבי העולם יבואו ויתפעלו, עסקות אולי יגובשו, אבל המצב הבעייתי יישאר בינתיים כשהיה, וישראל לא תהפוך ל’מעצמת יין’ כפי שנהג לכנות אותה, ברגע של התרוממות הרוח, אחד ממנהלי ’כרמל מזרחי’. יאיר קורן מסביר

"הסולם מתנדנד מעט תחת עומס משקלו הרב והברט שלו נופל לתוך המכונה. "מֶרְד, מֶרְד, מֶרְד!" הוא מקלל וצופה בשאריות הכובע. "אפשר לטפס קצת יותר גבוה מיסייה? אני רוצה לראות היטב את התהליך", אני פוקדת עליו ומסייעת לשטינקר להעפיל לקצה הסולם. "עוד קצת, בבקשה, יותר גבוה, עוד קצת...", אני מדרבנת אותו ועוזרת לו... עד הסוף." הטור של עפרה בר נון

בימים אלו אנו מסכמים את העשור החולף, הדיו נשפך כמים במצעדי עשור מכל סוג וצבע. ישראלים אוהבים לסכם דברים, יש תחושת ביטחון בהתרפקות על העבר כאשר מסתכלים על העתיד המזרח תיכוני שלנו