אנחנו מתקרבים לכיכר ומבין הסמטאות עולה המולת קהל וקול שקשוק כוסות זכוכית. בפניה האחרונה אנחנו מבחינים בין הבתים בקטע קטן של הכיכר מואר באור בהיר ובקצה של אוהל לבן

לפני כ-10,000 שנה זנחו חלק מבני האדם את חיי הנוודות והציד, השתקעו והחלו לעבד את האדמה. דגן היה היבול הראשון שבוית והחל את מה שאנו מכירים כיום כחקלאות. גדי דבירי, מסביר על כול עולם הבירה, סוגיו, מהיכן התחיל ועד לאן הגיע

בבוקרו של יום לח והביל, עוד אחד מיני רבים באזור הסהר הפורה יצאו בנות שומר להכין את המשקה שהיה כל כך אהוב על בני ביתן. הן ערבבו בצק עם מים בבור באדמה נתנו לו לנוח וכעבור מספר ימים קיבלו משקה שכששתו אותו החלו להרגיש מוזר וחלק מהשותים אף החלו להרגיש שהם יכולים לדבר עם אלוהים... זו הייתה הבירה. כל כך משמעותי היה משקה זה שאפילו קיבל אלה שאחראית עליו, האלה נינקסי

שנת תשס"ט אופיינה ביבוא גדול ומעניין של בירות חדשות. גדי דבירי ערך טעימה של 28 מהן באחד המקומות המכבדים ביותר בירה, בטמפל בר,  והמסקנות לפניכם

אחת מספרת עליהם שהם מגיעים מעומק של מאות מטרים, השנייה טוענת כי הם ממאגר עתיק והם בני אלפי שנים. השלישית משיגה אותם ממעיין שמסופרת עליו אגדה, ואילו הרביעית מקבלת אותם מנהר התמזה. מים – מה יש בהם, שכל מבשלה טורחת לספר במה מימיה מיוחדים?

בירה כהה ובירה בהירה, מרירות גבוהה ומרירות נמוכה, בשומת פרחונית ובשומת הדרים, טעם קרמל וטעם שוקולד ועוד ועוד ועוד. הבירה היא משקה עם מנעד טעמים, צבעים ובשומות רחב מאוד. חשבתם פעם מי אחראי לכל העושר הזה?

סיגרים הולכים טוב עם וויסקי, את זה אנחנו כבר יודעים. אז למה לא ללכת שלב אחד אחורה באבולוציה ולבדוק את יחסי הגומלין בין סיגר לבירה – ’חומר הגלם’ של הוויסקי

1990, ג’רמי וולפלד (’Jem’) למד במיאמי קולינריה וניהול מסעדות, באותה תקופה נושא מבשלות הבוטיק בארה"ב היה בשיא פריחתו וג’רמי נשבה בקסמי הבירה

איך הופך מתכון ישן לבירה שהעלה אבק במשך שנים בעליית הגג, הפך לעסק כלכלי שמגלגל מליונים. ואיך חובב בירה אחד, היה נחוש לגאול את יושבי הברים מהשיממון של הבירות הזולות ונטולות הטעם.

בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לחדירה איטית של בירות אנגליות לשוק בירות הפרימיום, שנשלט ברובו על ידי מותגים בלגיים.  , Bass ו- McEwans Newcastle היו על המדפים עוד הרבה לפני שהחלה הפריחה בשוק הבירה, כיום נשארה רק ה- Newcastle .

השימוש בפירות כתיבול לבירה נפוץ מאוד, בעיקר בבלגיה. בתקופה האחרונה קיימת מגמה של הצגת בירות חדשות בטעמי פירות, אפילו בשוק הגרמני, שנחשב לשמרן מאוד. כמובן שבגרמניה לא נקראים משקאות אלה בירה אלא משקה על בסיס בירה.

באווירת החגים החליט גדי להירתם למטרה החשובה של ה’ביחד’ וכמובן גם לא לשכוח את האוכל ולהציע תפריט לארוחת חג המשלב את המאכלים המסורתיים עם הבירה. את העיסוק בבירה לבדה נשאיר ל’אחרי החגים’.

הר חוטב, חצי שעה נסיעה בשטח, דרום מזרחית לשבטה, 36 מעלות בצל, באדיבות צבא ההגנה לישראל. מה יותר מתאים בתנאים אלו מלכתוב על בירה קייצית ומרעננת – Wishful Thinking .

חשבתם פעם מה מביא אדם מן הישוב לרכז את כל משאביו ולייבא בירה. נוסיף כי אותו אדם אינו חובב בירה מושבע ואין לו כל ניסיון ביבוא ובוודאי שלא ביבוא מוצרי מזון ומשקה בפרט. ונסיים בכך שלהרפתקה זו הוא נכנס מתוך תחושת בטן, בלי להכין תוכנית עסקית ולהיות בטוח בהצלחתה הכלכלית.

אנו נמצאים בעיצומן של חגיגות שנת העצמאות ה-60 למדינת ישראל ומה יותר טבעי מאשר מספר מילים על ההיסטוריה של הבירה הארץ ישראלית. כן, מסתבר שיש דבר כזה. גדי דבירי יצא למסע חיפוש אחר השורשים של ייצור הבירה בישראל ומצא לא מעט הפתעות.

את פיליפ פגשתי בתל אביב, ביום חורף חמים, על כוס בירה. הוא דור חמישי למבשלי בירה והבעלים של מבשלת לפבר Lefebvre , (מישהו אמר ברבר?). פיליפ, המצויד דווקא בתואר בשיווק, מנהל את המבשלה מעל 30 שנה וממנו שמעתי את סיפורה וסיפורן של הבירות אותן הם מייצרים.

לפי האגדות, ההובגובלינים היו מתערבים בתהליך התסיסה של הבירה. על מנת לרצות אותם ולמנוע מהם להרוס את הבירה, בעלי המבשלות היו מציעים להם כמויות נכבדות של בירה ובתמורה ההובגובלינים היו דואגים שלבירה המבושלת במבשלה תהיה ארומה ומרירות שאין שני לה.

החורף, לפחות בחצי הכדור שלנו, טומן בחובו הבטחות לקור, גשם ואולי אפילו שלג. ומה יותר מתאים לתנאים אלה מאשר משקה אלכוהולי מתובל שיחמם את הגוף והנפש. אז זהו, שלא. ההבטחות לגשם ולשלג לא ממש התקיימו במקום ובזמן בו נכתבו שורות אלו.

לרגל היכנסו לתוקף של החוק למניעת עישון בפאבים ומסעדות הרי לכם התחליף האולטימטיבי – בירה מעושנת. חוקי, לא מסרטן וטעים, טוב, תלוי את מי שואלים

גדי דבירי מדבר על בירה גרמנית בסגנון Bock , על ההיסטוריה של הבירה מהמאה ה- 14 ועד הבירה הכהה, הכבדה המתקתקה של ימינו. על דופלבוק ועוד.