המושבה הצפונית ביותר בארצנו נמצאת בקצה אצבע הגליל. זה המקום שהכי דומה לאירופה וגם הכי קרוב אליה. את מטולה לא הכרנו כפי שלמדנו להכיר בביקורנו זה. חיימקה הוד, בן למשפחת פיין, הוביל אותנו ברחובות ובסמטאות  המושבה. תוך כדי שיטוט הפליא לספר את אגדות הישוב ואת סיפורי הראשונים ובזכותו נחשפנו ליופייה הרדום של המושבה. הטור של ד"ר אלי שולים

הזמן חולף מהר יותר, כך נדמה לי. לראייה - בתנו הצעירה, שהתגייסה בתחילת השנה לשירות צבאי, כבר סיימה קורס מדריכות ספורט בוינגייט. טקס סיום קורס הוא גם מפגש משפחתי. הטור של ד"ר אלי שולים

בילדותי בבת ים, בבית אבא לא היה מנגל. ביום העצמאות לאחר שהתגודדנו מסביב לבימת בידור עירונית וצפינו בזיקוקי דינור, נהגנו לרדת לשפת הים לקומזיץ. כשהמדורה דעכה חפרנו בור בחול, שבו הנחנו את הגחלים הלוחשות, ומעל הנחנו רשת ברזל - זה היה המנגל שאני הכרתי. ד"ר אלי שולים

לפני שלוש שנים הסתובבנו בסמטאות נפולי שבאיטליה, למרות העזובה הסביבתית יש משהו מסתורי ומושך בלשוטט בסמטאות הצרות של הרובע העתיק. רצוי כמובן בשעות האור ובחברותא, בנפולי לא מסתובבים בלילה לבד. ד"ר אלי שולים

חיפה היא עיר ססגונית וצבעונית, האוכלוסייה בה רב גונית, מורכבת מבני כל הדתות שנחלקים לקבוצות אתניות רבות. השילוב המעניין והמפגש עם יורדי הים, צריכים היו להפוך את חיפה למרכז גסטרונומי

באחד מימי שישי הגשומים של חודש דצמבר האחרון, יצאנו בני ואני לטיול ג’יפים באזור שמורת אלונה, ניווטנו, שייטנו בבוץ ובמים לעבר גבעת הרקפות. המפגש עם הטבע, המים והצבע הירוק ששלט, היה מפגש של יופי ועוצמה. בדרך פגשנו לא מעט ’אוהבי אתגר’, מי ברכב ומי רכוב על אופנים או סוס. חלק ב’

העשור הראשון של המילניום השלישי הסתיים וזה הזמן לסיכומים. כל סוף הוא למעשה גם התחלה וכל התחלה היא התחלה טובה. ד"ר אלי שולים מסכם

רמת הגולן באמצע חודש אוקטובר טרם התעוררה מתנומת הקיץ, גנרל חורף פקד את המקום כבר פעמיים, אך אותות הקיץ החם טרם נמחקו. אפיקי הנחלים יבשים והכנרת נסוגה והתרחקה

מעת לעת כשאני עוצר מהמרוץ המטורף אחרי הזמן, אני שואל את עצמי האם אצל כולם זה כך או רק אצלי? כשטוב לנו, הזמן חולף מהר, אף שהיינו רוצים להאט אותו. כשרע לנו, הזמן זוחל לאט והיינו רוצים להאיץ אותו. ככל שאנחנו מאושרים, אומרים המומחים, פחות מרגישים את מהירות תקתוק השעון

בחופשת הקיץ מצאנו מפלט מהחום והלחות בחבל הבסקים והרי הפרינאים הקרירים. את טיולינו התחלנו בבילבאו וסיימנו בברצלונה. ב-11 הימים שבילינו בארצם של הבסקים והקאטלונים, סעדנו ב-11 מסעדות, כולן לא מוכרות לנו, חלקן במקומות נידחים שאליהם הגענו במקרה, ללא כל תכנון מוקדם. התוצאה...

המשבר הכלכלי החזיר אותנו לשפיות ולפרופורציות, ואנחנו, הסועדים, נהנים מהמצב. המסעדות זמינות יותר, קל יותר למצוא בהן מקום, העסקיות הוזלו, תפריט הערב ידידותי יותר מקודם, המחיר הוגן יותר והשירות יותר מלטף

יום חמישי בערב, סוף השבוע טרם נכנס רשמית, אני עדיין בעבודה, צלצול טלפון מפתיע, מעברו של הקו חברתנו ב’. "האם מסעדת בן עזרא הדיג עדיין פועלת?" היא שואלת. ד"ר שולים בביקור לא מתוכנן עם דגים

דברי ימי ההיסטוריה הקולינארית הישראלית, שזורים בטרנדים מתחלפים. די להביט בתפריטים המשוכפלים בלא מעט מסעדות ולגלות עד כמה אנחנו לא יצירתיים

העיר העברית הראשונה חוגגת מאה, תל אביב מתאפיינת בחדש ובעדכני, פניה המגוונים משמרים את העבר, אך מופנים תמיד לעבר העתיד. היא מהווה מוקד משיכה, פסיפס של נופים, בניינים ואנשים משולבים בצבעים טעמים וריחות.

במסעדת ’הטחנה’ במטולה זכינו לסעוד פעמיים בעבר. מזה שלוש שנים אנחנו מנסים להזמין מקום ליום השישי השלישי של חודש פברואר, שמסתמן בשנים האחרונות כחודש החורפי במיוחד, וללא הצלחה. הפעם הזמנו מקום שבועיים מראש

למרות המיתון התקשה ד"ר אלי שולים למצוא שולחן פנוי במסעדה בת"א ביום הבחירות, בהמשך החודש למצוא מקום פנוי לאירוע משפחתי היה מבצע. על מסעדות ערביות, ועל מקום שנותן כבוד לבשר, כבוד לסועד, ויין במחיר שווה לכל נפש

הפעם מדבר ד"ר שולים, בצל המשבר הכלכלי ונפילתן של מסעדות יוקרה. על התנהלותם החוץ קולינרית של השפים הישראלים וההשפעה שלה על איכות המנות המוגשות במסעדות שלהם. ומשתף אותנו ברשמיו מהביקור במסעדת "לולקה" בחיפה

ד"ר שולים יצא הפעם לאכול במסעדה על גדות הירדן, הזמין מקום באינטרנט והגיע עם כל המשפחה. היו שם עלי גפן, פרחי כרובית, פלפלים קלויים, כנפיים, צלעות, סטייק, קוקטייל של שרימפס וקלמרי, מתוקים וכמובן, סיכום רשימת המסעדות המומלצות של שולים לשנה החולפת.

הישראלים אוהבים פסטה, פיצה, פוקצ’ה, ריזוטו ושאר מאכלים נפלאים מהמטבח האיטלקי, אבל לא כל המסעדות המגישות מאכלים אלה יכולות להיקרא מסעדות איטלקיות. ד"ר אלי שולים ביקר באחת מהמסעדות האיטלקיות, הרשמים, הריחות והטעמים לפניכם...

אחרי שנים שלא ביקר בה, חוזר ד"ר אלי שולים למסעדת,’אלבאבור’ של השף המפורסם חוסאם עבאס. הוא טעם מסלטי הבית, את צלעות הכבש ממולאות, את הקבב החלאבי ועוד. החוויה הייתה גם נפלאה, גם מאכזבת, גם מתסכלת וגם מענגת בעת ובעונה אחת.

יום חמישי, אני בכנס בן יומיים באחד מבתי המלון בתל אביב. את ארוחת הצהרים אכלתי במלון, חלק ממחיר הכינוס. השפים ה’מוכשרים’ במלון הצליחו לקלקל חומרי גלם טובים. לי כאב הלב, לראות כל כך הרבה אוכל שלא ניתן לומר עליו ולו מילה טובה אחת. כבר בצהרים פנטזתי על ארוחת הערב, במחיצת רעייתי ובתי.

החודש בחר ד"ר אלי שולים לבקר בשוק הפשפשים המתחדש של יפו, ובהמשך במסעדת ’מסה’ המפורסמת של השף אביב משה. אחרי שבדק עם זוגתו את המנה העסקית, גילה שמסעדת ’מסה’, היא לא בדיוק מה שציפה.

קרב סכינים בערוץ 10, השף עזרא קדם בערוץ השני, ערוץ האוכל, תוכניות בישול, בכולם מככבים שפים. ההיינו כחולמים? האם חזון אחרית הימים הגיע? כולם נדמה עוסקים באוכל והרייטינג מרקיע שחקים. האם נגמרו הצרות בעולמנו!? אין יותר מלחמות ופיגועים!? אין רעב בעולם!? האם זו רק אילוזיה או מציאות מדומה?

החודש החליט ד"ר אלי שולים לבקר בביסטרו מיגל, מסעדה הממוקמת ברחוב הירקון בת"א, היה שם הכל מהכל, פירות ים, דגים, בשר בקר, נקניקיות הבית, פסטה, סלט, אנטי פסטי, לחם ועוד. קבלו סיכום על המנות המוצלחות, האכזבות הקטנות והקינוחים המתוקים.

ד"ר אלי שולים, מבקר שוב בתל אביב, היה קריר ואפור, המשפחה חיפשה קצת אור במסעדת בToto . האם השף עצר להגיד שלום? האם האוכל היה באמת כל-כך טוב כמו שהשמועות מספרות? תוכלו לקרוא עד הביס האחרון.