בהתחלה פשוט התנענו ונסענו, חורשים את הגבעות והכפרים ומנסים לצוד בתים עזובים. מתחקים אחרי השכנים, אחרי האיכר מהגבעה הסמוכה, אחרי בעל הבר המקומי בנסיונות לאתר את בעל הבית. הטור של צאלה

עוד קודם שקבעתי את משכני ביבשת הישנה, הנסיעות לאירופה היו מלוות תמיד בהשתאות, אם לא לאמר בהערצה ללוק הנקי, הקריר והמאופק השורה בכל. הטור של צאלה

לאחר כישלונות חוזרים ונשנים בחיזוי ראיית הנולד, פיטרה רשת הבי.בי.סי. את חזאי הבית שלה. על המציאה קפצו גם בעלי עסקי התיירות מורסיליה, שאמונים על חוף הים הצפוני של טוסקנה, הריווירה הנחשקת על וי.איי.פי ואנשי עמל מהשורה. הטור של צאלה

למרות שהתארחו באחד המלונות היוקרתיים המורגלים באירוח כנסים בינלאומיים, לרגע נראה היה כי טיוני ובעלה יאכלו את ארוחת ערב השבת שלהם קרה, במגשים שלTake away

בפעם הראשונה שהתוודעתי לחשיבות המיתולוגית שאוצרים בתוכם שולחנות בעלי משטח שיש קרארה לבן, זה היה לאחר שבמאמץ פיסי ניכר הצלחנו להעלות פלטת שיש כזו, בת חמישים שנה מהמרתף של סבתא של מאורו...

זה היה אחד מימי ראשון הנדירים האלה בו אבא שלי לא התקשר בשמונה בבוקר ומיד ניתק כי "אופס שכחתי שאצלכם זה יום ראשון ושעה אחת אחורה". הטור של צאלה רובינשטיין גאליגני

לא בכל מקום תחביב הוא מילה נרדפת ללייף סטייל. זה לא חייב להיות ג’ים או טעימות יין בשישי אחה"צ. אפילו לא ערב סקווש עם הבנים. אצלנו זה מסתכם בסתם מגפי גומי ומעדר. או, במקרה של מאורו, חליפת חלל. הטור האיטלקי של צאלה רובינשטיין גאליגני

גבעת עצי הפרי שעליה התגוררנו עד לפני מספר שנים היא התגשמות חלומו של כל מי שמעביר את חייו בין סירים לצנצנות החמצה. בצדה המערבי מתאדמות להן העגבניות של לליו, שמעליהן פרוסים שמי תכלת ולא יריעות פלסיק שקוף. בצידה המזרחי מטעי אגסים, שזיפים, תפוחים ושלושה עצי תאנה עבי גזע ועתירי פרי. הטור של צאלה רובינשטיין גאליגני

’איך האיטלקים עושים את זה’ הוא מדור חדש מאת צאלה רובינשטיין גאליגני. צאלה שחיה בטוסקנה, וביחד עם בן זוגה מאורו, מארחת ומבשלת לתיירים ברוח המסורת המקומית, תביא לפנינו מדי חודש חוויות מארץ האוכל האיטלקית, והפעם: עוד זווית על המיתון הקולינרי או מידת המידתיות