יצרן היין המיתולוגי מפיימונטה, Angelo Gaja , כותב במגזין ’יין, גורמה ואלכוהול’ על הפרשה המסעירה את עולם היין באיטליה - יקבים מובילים בטוסקנה חשודים בשימוש אסור בזנים בינלאומיים לייצור ’ברונלו די מונטלצ’ינו’, אף שהם אמורים ליצרו רק מן הזן המקומי סנג’ובזה.
גאיה, שבבעלותו יקב גם במונטלצ’ינו, סבור שיש להגמיש את תקנון היצור, לאפשר תוספת של זנים אחרים, והוא מסביר מדוע. תרגם וערך: יאיר קורן
בשנות ה-60 לא הגיע שטח הכרמים המיועדים לייצור ’ברונלו די מונטלצ’ינו’ בטוסקנה אפילו ל-600 דונם, מספר היצרנים היה כעשרים, ומספר הבקבוקים – לא יותר מ-150,000 בשנה. באותה תקופה הגיע שטח הכרמים של ענבי נביולו באזור ברולו שבפיימונטה ל-5,000 דונם, מספר היצרנים/מבקבקים היה 115 ובכל שנה יוצרו 3 מיליון בקבוקי ’ברולו’.
ואולם, בעת שבאזור ברולו לא היה יצרן מוביל, במונטלצ’ינו פעל ’האב המייסד’, ’ביונדי סנטי’, ’בעל המלאכה’ שלאורך השנים מניף לגבהים את דגל האיכות והמחיר של ברונלו די מונטלצ’ינו אריסטוקרטי, נדיר, יקר המציאות, יין שרק מעטים יכולים להרשות לעצמם.
ואז הגיע ’בנפי’ - אי אפשר להבין את התופעה ’ברונלו די מונטלצ’ינו’ אם מפרידים אותה מ’ביונדי סנטי’ ומ’בנפי’. ’בנפי’, בבעלות האחים האמריקנים מריאני, מפיצי יינות בארה"ב, ’הציתו’ במונטלצ’ינו האדומה (מבחינה פוליטית, י.ק.) את החלום האמריקני: העתיד מזהיר, גדלו והכפילו את עצמכם.
ההרפתקה מתחילה בסדרה של טעויות חמורות - בברכת השלטונות המקומיים וארגוני החקלאים עברו השטחים המיועדים לכרמים שינויים קשים - נכרתו יערות ועצי אלון בני מאות שנים וגבעות ’הונמכו’ בעשרות מטרים. בעצתם של ’גורו’ בתחום הכרמים הונהגו שיטות גידול שגויות ובמקום לנטוע סנג’ובזה לייצור ברונלו די מונטלצ’ינו ניטעו 5,000 דונם של Moscadello להפקת מעין ’למברוסקו לבן’ שלא זכה להצלחה. על פניו נראה שהמבצע נדון לכישלון חרוץ.
טועים, טעינו, טעות
והנה - נס. אחרי הכישלון הראשוני, הכירו אנשי בנפי בטעויות, עשו במהירות הסבה בכרמים, קידמו בנחישות את הייצור של ברונלו די מונטלצ’ינו והפכו להיות המובילים באזור הגידול המוגדר. בתוך כך הם עוררו ביקוש גדול בשוק האמריקני, השוק המוביל בעולם ליינות תדמית ויוקרה. הביקוש התפשט בכל העולם והגיע די מהר גם אל היצרנים האחרים במונטלצ’ינו, שלא היו מודעים לשינויים בשוק.
לשום אזור מוגדר באיטליה DOCG אין מזל כמו לברונלו די מונטלצ’ינו, שיהיה לו גם מנהיג היסטורי וגם מנהיג בתחום השיווק. הודות ל’ביונדי סנטי’ ול’בנפי’ נוצר אצל יצרנים/משקיעים איטלקים ולא איטלקים עניין לבוא ולפעול במונטלצ’ינו, והם תרמו לצמיחה יוצאת הדופן ולהכרה של האזור המוגדר בשווקים הבין לאומיים.
כיום שטח כרמי הזן נביולו, הרשומים לייצור ברולו, מגיע ל-18,000 דונם, ואילו שטח כרמי סנג’ובזה, המוכרים כמתאימים לייצור ברונלו די מונטלצ’ינו, זינק ל-20,000 דונם. היצרנים מנסים לבלום את ’המרוץ’ באמצעות הגבלת הנטיעות – מספר היצרנים מגיע כיום ל-250 והייצור – 7 מיליון בקבוקים בשנה. רבים טוענים שלרוב הכרמים החדשים אין מאפיינים המאפשרים לגפני סנג’ובזה להגיע למיטב הנדרש לייצור יינות צמרת.
הם גם קובלים על שאין קיטלוג מדעי של קרקעות האזור הקובע אילו שטחים מתאימים לייצור היין ואילו אינם מתאימים. ואולם, למעט אולי בבורגון, שם מוכרזים יותר ממאה אזורים מוגדרים, דרוג הקרקעות ברחבי העולם, גם באיטליה, אינו משמש עיקרון מנחה בתקנוני הייצור.
היום פועל במונטלצ’ינו מיעוט של יצרנים הנהנה משני יתרונות: הם בעלי כרמי סנג’ובזה הרשומים באזור המוגדר, והכרמים שלהם בעלי מאפיינים המאפשרים לייצר יינות מעולים. ואולם, רוב היצרנים יכולים להתהדר רק ביתרון הראשון. הצרכנים, לעומת זאת, מצפים לברונלו באיכות גבוהה מכל היצרנים שכרמיהם כלולים באזור המוגדר.
תקנון הייצור, שנוסח בשנות ה-60, כאשר הכרמים הרשומים השתרעו רק על 600 דונם, קובע כי ההרכב הזני של ברונלו די מונטלצ’ינו חייב להיות 100% סנג’ובזה. עם הרחבת שטח הכרמים הבינו היצרנים בעלי הכרמים הבעייתיים שחיוני לשפר את איכות היין שלהם ושהאילוץ להפיק אותו רק מענבי סנג’ובזה פוגע במוצר.
ההערכה הייתה שפתרון הבעיה טמון בבחירת קלונים אחרים ובהנהגת טכניקות חדשות בכרם וביקב, אבל הבעיות נותרו בעינן עד היום. אם בחקירות שמנהלים כעת השלטונות יתברר שיקבים השתמשו בזנים אחרים, נוסף על סנג’ובזה, ליצור ברונלו די מונטלצ’ינו, הפגם החמור ביותר, לדעתי, בהתנהלות היצרנים הוא שהם לא פעלו זה מכבר לשנות את התקנון המחייב להשתמש ב-100% סנג’ובזה.
ברצוני לציין שגם תקנון היצור של ’רוסו די מונטלצ’ינו’ אינו מתאים, יומרני מדי ואינו תואם את רוח הזמן (גם היין הזה, הצעיר יותר, מיוצר על טהרת ענבי סנג’ובזה. י.ק.). את תקנוני היצור אפשר לשנות, אבל המשימה מוטלת רק על היצרנים. המכשול לשינוי הנדרש הוא העימות המתמיד בין יצרנים ’בעלי מלאכה’ לבין יקבים גדולים, שתי קבוצות בעלות פילוסופיות ייצור שונות ואסטרטגיות שיווק שונות. אם בוחנים את ההצלחה המסחררת של ברונלו די מונטלצ’ינו, יש להודות שהיא נוצרה משילוב הפעילות של שתי הקבוצות וששתיהן חיוניות להמשך ההצלחה.
יש מי שסבורים שאין זה נכון לשנות את תקנון היצור בעת שמתנהלת חקירה, אך לדעתי הגיע הזמן לחשוב בכובד ראש על העתיד ולהתחיל משינוי התקנון. לצורך השינוי נדרשים אומץ, סובלנות וכבוד הדדי מצד היצרנים.
יש לגבש נוסחה שתאפשר ל’בעלי המלאכה’ לתת ביטוי לאיכויות יוצאות הדופן של הזן סנג’ובזה ולאפשר להם לציין על התווית את נאמנותם ב-100% לזן הזה. ליצרנים הגדולים יש לאפשר לפעול בגמישות רבה יותר. לשני סוגי היין (על טהרת סנג’ובזה, או בתוספת של זנים אחרים) יש לאפשר להתהדר בשם: ’ברונלו די מונטלצ’ינו’.