יום ראשון , 25 אוגוסט 2019
ראשי / כתבות / אישה תחת השפעה: שוחה נגד הזרם

עפרה בר-נון, אישה תחת השפעה, מסבירה מי באמת צריך לפחד מהגפילטע פיש

אישה תחת השפעה: שוחה נגד הזרם

עפרה בר-נון, אישה תחת השפעה, מסבירה מי באמת צריך לפחד מהגפילטע פיש

"כאשר אוהבים מישהו אהבת אמת, מנקים לו את הדג מהעצמות", הורידה סבתא שלי שושנה את מחבת הדגים מהפתילייה והניחה לפני צלחת עם דג מטוגן. מעדן של יום שישי בצהריים. דג קטן, ללא ראש, עצמותיו חמקמקות, אך לא חמקו מידיה של סבתא. היא למדה מסבתא שלה, שלמדה מסבתא שלה כיצד לנקות מהדגים את העצמות. בגיל 12 כבר ידעתי לנקות את הדג שלי לבד, אך הפחד מהעצמות נשאר עד היום. אולי תחמוק לה עצם קטנה ותינעץ לי בגרון?

דייגים (צילום: שחר גלס)

"בשעה שאוכלים דג לא מדברים סביב לשולחן", זהו חוק ברזל משפחתי!

יושבים להם עשרה אנשים, לבושים בבגדי שישי חגיגיים ושותקים. אפילו דוד שלמה, שלא הפסיק לדבר אף פעם, הצליח לשתוק עד שכולם סיימו לאכול את הדג המטוגן של סוף השבוע. הדג הוגש בחגיגיות על עלה חסה ובצד פלח לימון. כמו במסעדה.

שכן אורח העז לדבר בשעת הסעודה, קבל הרצאה קצרה מסבתא, שסיפרה שוב איך נתקעה לה עצם קטנה של לוקוס בגרון בטיול בספרד ואיזה לילה נורא היא עברה בבית החולים של העיר קורדובה. היא לא תשכח לעולם איך הרופאים הספרדים האביסו אותה בשלושה כיכרות לחם, עד שיצאה מגרונה העצם הארורה. תרופת סבתא או טיפול רפואי קונבנציונלי? הלחם ידוע כמושיע בינלאומי בשליפת עצמות עיקשות ועדיפה חלה טרייה של שבת.

פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח, היה מתמלא הבית של סבתא בהתרגשות עצומה וריח עז של דגים חיים. אנחנו, הנכדים הצעירים הירושלמים של סבתא, הוקסמנו מכל בעל חיים שמקורו בים או בבריכה. מצוידים בבגד ים וקרם שיזוף, קיווינו בסתר ליבנו לפגוש בחוף ימה של תל אביב כריש או לפחות לוויתן. סבתא, מצידה, לא הכחישה את קיומם מפני שפחדה שנכנס לבד למים.

"כולם בבקשה להתרחץ באמבטיה עד לשעה שבע בערב!" הייתה פוקדת סבתא על נכדיה שעמדו בתור עם מגבות לרחצה אחרונה של הערב שלפני ערב החג. בעוד שעה יהפוך חדר האמבטיה של סבתא לאקווריום העירוני ויעברו לגור בו דיירים חשובים במיוחד.

"סבא יגיע עוד מעט מחנות הדגים של מושיקו עם הקרפיונים!" מכריזה סבתא ורוחצת אותי ואת בני הדודים בסבון וליפה גסה במיוחד. היא מקרצפת אותנו ביסודיות, כאילו לא התרחצנו שנה שלמה. צלצול עיקש בפעמון הדלת מסמל את בואו של סבא והפינוי הסופי של האמבטיה.

סבא נכנס לחדר, מיוזע ושמח, בידיו שתי שקיות גדולות ובתוכן דגי קרפיון חיים. כולנו מסיימים להתנגב ובורחים מחדר האמבטיה בצווחות אימה.

"קרפיונים חיים!" צוהל סבא וסבתא פותחת את ברז האמבטיה ואוטמת אותה בפקק גומי. ארבעת הקרפיונים נשפכים אל תוך ביתם החדש בו יבלו את הלילה ומבהילים את הנכדים הירושלמים, שלא מורגלים לראות כל כך הרבה דגים חיים בבת אחת מחוץ לאקווריום. הקרפיונים ישחו באמבטיה עד למחרת. בבוקר, הם יילקחו למטבח ויהפכו למנה הראשונה של ארוחת החג. טחונים, מבושלים ומקושטים בפרוסת גזר וג'לטין על הראש. "בלופ, בלופ, בלופ".

חג פסח של שנת 1982, אני בת עשר. יום לפני ליל הסדר. בני הדודים שלי כבר ישנים במיטה של סבתא ואני יודעת שמחר, בבוקר של ערב החג, יתעורר סבא מוקדם ויחפש בכל הבית את המקל הגדול מהעץ. הוא גם ימצא אותו בבוידעם, אחרי שסבתא תזכיר לו, כמו בכל שנה. בגופיה יישנה קרועה ומכנסים קצרים מתקופת הפלמ"ח, יחזיק סבא במקל העץ ויעמוד מעל השיש, כשקרפיון מפוחד מונח עליו וממתין לגרוע מכל. בחבטה איומה הוא…

אתם כבר יודעים את ההמשך.

מה נשתנה הלילה הזה? בלילה הזה, החלטתי לעשות מעשה!

השמש כמעט זורחת, סבא נוחר מצד ימין שלי, סבתא נוחרת משמאל ואני חומקת מהמיטה שלהם ומתגנבת על קצות האצבעות לחדר האמבטיה. הקרפיונים עדיין שם. לא רגועים, נתקלים בדפנות האמבטיה ומסתובבים סחור סחור. אני סוגרת את הדלת ומעבירה אותם אחד אחד לתוך דלי גדול מלא במים. הדלי של הכביסה. משימה לא פשוטה לילדה ירושלמית.

אני מצליחה להוריד את הדלי הכבד מהקומה השנייה של הבניין. נשפכים מעט מים. כעת אחכה בתחנה לאוטובוס הראשון שנוסע עד יפו. האוטובוס בו נסעתי פעם עם סבא לקנות אצל הדייגים בנמל סרדינים ודגים לשבת.

הנהג פותח את דלת האוטובוס ועוזר לי להעלות את הדלי.

"בלופ, בלופ", הקרפיונים מודים לי שאני מצילה אותם ואני חושבת מה יקרה בבוקר כשסבתא תגלה שהאמבטיה ריקה וארבעת השחיינים שלה נעלמו יחד עם הנכדה.

שלושה דייגים עומדים ליד סירה ומסדרים את רשתות הדיג שלהם במהירות. הם מתבוננים בי בסקרנות.

"אתה חוזר לים!", אני נפרדת מהקרפיון הראשון וזורקת אותו לגלים.

"וגם אתם. ניצלתם", אני שופכת את שלושת האחרים לים ומחייכת בניצחון.

שני דייגים עומדים מאחורי לצד ארגזי דגים ומתלחשים בערבית.

"מג'נונה", הם קוראים לי ומחייכים.

אני לוקחת את הדלי בגאווה מהמזח ומברכת את הדייגים בבוקר טוב וחג פסח שמח.

"הדג הזה במים מלוחים לא טוב יא בינתי", הם צועקים אחרי. אני לא מבינה למה התכוונו ומתרחקת מהנמל בדרכי לתחנת האוטובוס. השמש כבר באמצע השמיים וסבתא וסבא וודאי התעוררו ואולי קצת דואגים לי.

את הצווחה "אליעזררררררר!!!" אני שומעת מהקומה הראשונה של הבניין. קולה של סבתא שקוראת לסבא מהדהד בכל הרחוב.

הצווחה השנייה לא אחרה לבוא, "אליעזררררר, הקרפיונים נעלמו מהאמבטיה!"

"מה זאת אומרת נעלמו?" צועק סבא בקולו החזק ופותח את דלת הכניסה כשמקל העץ בידו. הוא מחפש אותם, מוכן ל 'קרב הקרפיונים הגדול', לבוש בגופייה ובמכנסיים הקצרים שלו.

הוא מוצא אותי יושבת בחדר המדרגות, מעט מפוחדת אך גאה במבצע ההצלה שלי.

הדלי הריק שלידי מעורר בו חשד והוא צורח "שושננננננה, הלך הגפילטע פיש של החג!"

ליל הסדר בבית סבתא מתחיל.

"מי מחזיר קרפיונים לים?" שואל דוד שלמה הפטפטן את משתתפי הסדר ומצביע עלי. הוא תמיד אומר את הדבר הלא נכון במקום הנכון.

"מי לא יודע שקרפיון גדל בבריכות?"

כל הסועדים מתבוננים בי כעוסים וממלאים פיהם מים של מרק דלוח…

הוסבר להם שבמקום הגפילטע פיש המסורתי מוגש לאורחים הערב מרק עוף. סבא אליעזר הספיק לרוץ לשוק ולקנות עופות למרק. את העופות כבר לא שמרו באמבטיה אלא במקרר, עד שנכנסו לסיר.

אחרי שנים, בבית הספר התיכון, בשיעור ביולוגיה, הסבירה המורה על דגים. דגי ים, דגי טרף, דגי נוי, דגים יונקים ודגי בריכות של מים מתוקים. בבריכות הללו חי הקרפיון, אבי הגפילטע!

רק אז הבנתי את מה שניסו להגיד לי הדייגים של יפו באותו הבוקר. באמת מג'נונה.

הכותב/ת: עפרה בר-נון

עפרה בר-נון
אשה תחת השפעה

יעניין אותך

מלון הילטון משיק תפריט קוקטיילים מקורי ואלגנטי

כל אחד מ-11 הממזגים מכיל מרכיבים המאפיינים או קשורים למקומות, ערים ושכונות בישראל - מן החרמון בצפון ועד אילת בדרום

כל אחד מ-11 הממזגים מכיל מרכיבים המאפיינים או קשורים למקומות, ערים ושכונות בישראל - מן החרמון בצפון ועד אילת בדרום

תגובה אחת

  1. Avatar
    אריאל קרוון

    קראתי..איזו אומנות סיפורית..מלאכת מחשבת..כילד חיפאי שעסק באקסטזה בדייג כמעט בכל מקום ותחת כל עץ רענן הסיפור שהבאת מחזיר נשכחות גם מבית אמי ז"ל הפולני מקרקוב..שאפו .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *