יום ראשון , 25 אוגוסט 2019
ראשי / כתבות / גוללללל… גורגונזולה

עפרה בר-נון ביקרה בבולוניה ואי-שם במרתף אפלולי, נתקלה במשהו קטלני ומסריח...

גוללללל… גורגונזולה

עפרה בר-נון ביקרה בבולוניה ואי-שם במרתף אפלולי, נתקלה במשהו קטלני ומסריח...

גשם איטלקי שוטף את רחובות בולוניה. הרכבת שתיקח אותי לשדה התעופה של רומא, בדרכי חזרה לארץ, יוצאת עוד שעה. אני נגררת עם המזוודה שלי לתוך חנות גבינות עמוסה לתפוס מחסה ולרכוש כמה גבינות מיוחדות למטבח שלי בישראל.

גורגונזולה - גאווה איטלקית שלא מעלה עובש (צילום: שחר גלס)

עוד מעט סוגרים את החנות ומבין ערימות גלילי גבינת פרמז'ן ומיני גבינות נוספות, צועק המוכר הנרגן ומגרש את אחרוני הלקוחות הביתה. היום בערב משחקת נבחרת איטליה במשחקי היורו בכדורגל והמוכר ממהר לטפל בתור הארוך של הקונים בקופה, לסגור את החנות ולהסתלק הביתה. אני מתחננת בפניו לרדת, רק לכמה דקות, למרתף הגבינות המיוחדות והוא גוער בי ומסרב. כלב הרוטוויילר שלו נעמד ליד דלת הכניסה, מביט בי בעצבנות, חורק שיניים, מגרגר ונובח. אני גוררת את מזוודת הטרולי שלי לאחורי החנות וכאשר מסובב המוכר את גבו אלי, אני מתגנבת לתוך מרתף הגבינות האפלולי, סוגרת אחרי את הדלת ומושכת את המזוודה במורד המדרגות עד למרכז המרתף. עשרות מדפים עם גלילי גבינת פרמז'ן כבדי משקל ומסדרון אינסופי של גבינות נוספות בניחוח משכר. גן עדן! אבחר לי כמה גבינות ואתגנב חזרה לחנות. המוכר לא יבחין שנדחפתי לתור.

כמה מטרים קדימה, לקראת סופו של המרתף, מתחזק הריח והופך בלתי נסבל. חולפת במוחי מחשבה שאולי בגמר היורו הקודם, לפני כארבע שנים, כעס מוכר הגבינות על לקוח אחר, שהעז לרדת למרתף ולעכב אותו ועד היום הוא נעול שם במצב מיושן היטב. מדף גבינות גורגונזולה נגלה לעיניי ואני מאד שמחה לא למצוא לידו קונה משומר. אני מתכופפת לעבר הגבינות, לוקחת אחת מהגורגונזולות הקטלניות, מקרבת לחוטם ונושמת נשימה עמוקה של איטליה במיטבה. אחחח…היא כל כך מתאימה לקיש הגבינות והבצל שאכין בתל אביב.

אוי, סחרחורת קלה…

צלצול הטלפון הסלולרי שלי מקפיץ אותי. אני מוצאת את עצמי על רצפה קשה ותחובה. הראש שלי כואב ובמישוש חפוז אני מגלה בליטה על המצח ויד כואבת מאד. מה קרה? מי מטלפן? מה השעה? היכן אני? אמא שלי על הקו, מבקשת שארכוש לה ברגע האחרון בושם בדיוטי פרי, לפני שהמטוס שלי ממריא. כבר עשר בלילה. לאן נעלמו לי שלוש שעות? מה מריח כל כך רע מסביב? אני מתרוממת ומגלה שהתעלפתי על גוש גבינת גורגונזולה בשלה במיוחד. במוחי זיכרון עמום של חנות גבינות לפני סגירה וקבוצת כדורגל הדשא. הכל מאד מבולבל. אני מטפסת במדרגות עם המזוודה וכמעט מתגלגלת לאחור. איזו צחנה. אני פותחת דלת עץ ומוצאת את עצמי בין מדפי חנות חשוכה. מאחורי הדלפק יושבים שלושה גברים איטלקים סמוקי לחיים עם גבם לחנות, לבושים בגופיות לבנות, מכנסיים קצרים וצעיפים של נבחרת איטליה בכדורגל סביב צווארם. אחד מהם נראה לי מוכר. הם שותים יין אדום ישר מהבקבוק וחופרים בתאווה בגלגל ענק של גבינת פרמז'ן ריחנית. כך צריך לצפות במשחק כדורגל!

אני נזכרת שעלי לחמוק בשקט מהחנות. אני מתגנבת לעבר דלת הכניסה, חלק מוויטרינת זכוכית גדולה. הדלת נעולה. השדר צווח באיטלקית, השחקנים רצים על המגרש, שלושת הגברים משתוללים מהתרגשות לפני שער פוטנציאלי ואני מתפללת שלא יריחו ממני את הגורגונזולה ויתפסו אותי על חם.

על הרצפה מונח גליל ענק של גבינת פרמז'ן. אומרים שמשקל גליל גבינה כזה יכול להגיע ל 45 ק"ג. 'מעט יותר' ממשקל גופי. אני דוחפת אותו על הצד ומצליחה להעמיד אותו על רצפת החנות, בדיוק מול דלת הזכוכית. 1, 2, 3…אני דוחפת בתנופה ובכל הכח את גליל הפרמז'ן הענקי, שיגיע לדלת במסלול ישיר של טיל בליסטי. "גוללללל!!!" אני ממלמלת לעצמי וגליל הגבינה הענק מנפץ את דלת החנות והוויטרינה לאלפי חתיכות. אני והטרולי מתגלגלות מהחנות בכל המהירות, כמו קפטן הנבחרת בסיבוב ניצחון גמר היורו במגרש. קול הנפץ מקפיץ את שלושת הגברים מן המסך. האזעקה מתחילה גם היא לצפצף ומפריעה להם בדיוק בדקה ה 70' של המשחק. הם מאד כועסים, צועקים באיטלקית, מקללים נמרצות את כל המשפחה שלי לפי סדר כרונולוגי, רצים אחרי מחוץ לחנות ומתרסקים על גליל הפרמז'ן, שעף על המדרכה ומעיר את הרוטוויילר, שכבר דולק  אחרי כמטורף, חושף שיניים ומדמיין את הירך העסיסית שלי בין שיניו החדות. "מאמא מיה!", איזה מרדף. אני נוטשת את הטרולי וחולפת על פני כיכר עם מזרקה גדולה. החבורה המוטרפת דולקת בעקבותיי ושתי ניידות חולפות על פנינו בכיוון הנגדי בדרכן לחנות לתפוס את 'הפורצת'. הרחובות ריקים. מכל מקלטי הטלוויזיה בבתי הקפה ובבתים שומעים את המשחק בעיצומו. בולוניה כולה צופה ביורו ורק כמה משוגעים רצים בסמטאות מרכז העיר אחרי ישראלית אחת עם ארומת גורגונזולה מיושנת היטב.

"גוללללל!", צועק השדר בשפה בינלאומית ומציל אותי. שלושת הגברים נעצרים בבית קפה המשדר את המשחק, מזנקים זה על זה בקריאות שמחה, מתעכבים וצופים בשידור החוזר של השער. אני מנצלת את רגעי הקסם הללו ונמלטת לסמטה המובילה אותי הישר למונית העוצרת ברמזור ומעלימה אותי מבולוניה לנצח. או לפחות עד לטיול הבא שלי לאיטליה. "סניורה, תתקלחי מדי פעם", מבקש ממני נהג המונית ופותח את ארבעת החלונות. רציתי לספר לו על הגורגונזולה, שמהניחוח שלה התעלפתי, על גליל הפרמז'ן הענקי שהציל אותי ועל בן דוד שלי שמוליק שמשחק כדורגל בליגה ב' למקומות עבודה בבאר שבע. לא הספקתי. כי מבעד לרדיו שוב צעק השדר "גוללללל"!

הכותב/ת: עפרה בר-נון

עפרה בר-נון
אשה תחת השפעה

יעניין אותך

אישה תחת השפעה: שוחה נגד הזרם

עפרה בר-נון, אישה תחת השפעה, מסבירה מי באמת צריך לפחד מהגפילטע פיש

עפרה בר-נון, אישה תחת השפעה, מסבירה מי באמת צריך לפחד מהגפילטע פיש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *