יום חמישי , 21 נובמבר 2019
ראשי / כתבות / על השולחן ומתחת לחגורה

תבשילים, משחקי כבוד ואהבה. כולם, על שולחן החג של עפרה בר-נון

על השולחן ומתחת לחגורה

תבשילים, משחקי כבוד ואהבה. כולם, על שולחן החג של עפרה בר-נון

"שנהיה לראש ולא לזנב", צועק דוד חיימקה מהדיר ודורך בערימת גללים ריחנית. הכבשים היו טובות אליו השנה והחלב משובח. דודה ויקטוריה הכינה כנאפה מתוקה מהגבינה לערב ראש השנה והאורחים כבר בדרכם למשק הגלילי. הערב המשפחה מתכנסת שוב, כבר עשרות שנים מתכנסים סביב שולחן אחד גדול במיוחד בחצר המשק.

הכל מתחיל כבר בחודש יולי. מגיע טלפון מהדודה, שמבקשת אישור סופי, ללא אפשרות יציאה בנוגע להגעתי לארוחת החג בראש השנה.

טלה מה מה (צילום: שחר גלס)

"ושום תירוצים לא יתקבלו! אם יהיו פקקים מהמרכז, תצאי כבר באוגוסט לדרך", היא מנתקת את הטלפון ומסננת ברכה עסיסית שאף אחד לא מבין, חוץ ממי שנולד במרקש לפני 75 שנה. ביד אחת היא אוחזת בטלפון וביד השניה ב"פנקס הקטן האדום" בו רשומים כל בני המשפחה הבעייתיים. אלו המנסים תמיד לחמוק מארוחת החג. כמעט תמיד, כבר ארבעים שנה, כאשר מסתיימת השיחה, מיד מגיעה שיחת תזכורת נוספת: "תבשיל הטלה השנה יהיה הכי טוב שאכלתם! לאף אחד לא יישאר מקום לגפילטע הפולני של דודה אסתר. חבל שהיא מכינה כל פעם ומפסידה לי".

דוד חיימקה, "דוד גיבור אשר על המשמרת", עמל ושומר כל השנה על טיפוח הטלאים והכבשים כדי שאחד מהם, מובחר ומיוחד, יפאר את צלחת החג ויביא כבוד לדודה ויקטוריה בתחרות השנתית הגדולה על שולחן ראש השנה. לא רבות 'זכויותיו' של דוד חיימקה תחת שרביטה של דודה ויקטוריה. וגם ב'פרס' גדול לא זכה, כאשר נישא לה לפני שנים ולא הבין לאיזו צרה נכנס. היא לכדה אותו, בן מושב תמים, בסיריה, תבשיליה ובמטבחה המשובח. מכור למתכונים ולמטעמים שהיא למדה מאמה במרקש. קודם ליקק את האצבעות ולאחר מכן את הפצעים. מאז הוא טרוד באספקת חומרי גלם לתבשילים שלה והיא נוזפת בו ללא הרף ומעבידה אותו בפרך. מראש השנה ועד ליל הסדר וחוזר חלילה.

ניתן לחשוב שהתחרות הגדולה בין דודה ויקטוריה ותבשיל הטלה שלה, על תבליניו המזרחיים, לבין דודה אסתר והגפילטע הדלוח מוורשה, הינה על רקע קולינרי בלבד. אך לא! מדובר כאן בסיפור על אהבה גדולה ושברון לב. סיפור על טלאים ודגים שהשתיקה יפה להם.

דודה אסתר מגיעה בוולוו הישנה של בעלה, דוקטור הורביץ, חצי שעה לפני כולם. תמיד! שניהם כבדי משקל והטרנטה שורדת שוב את העליות בשביל הכורכר. הם חולפים על פני הדיר ודודה אסתר מנופפת במניפת המשי שלה ושולחת נשיקה פולנית מעופפת לחיימקה, שכמעט ומועד לתוך השוקת מרוב התרגשות.

"כל שנה הזבובים", מסננת אסתר לדוקטור שלה ואוחזת חזק בסיר הגפילטע פיש, שלא יתעופף ממהמורות הדרך.

"מתי תסתיים התחרות המטורפת הזו ביניכן?" רוטן הדוקטור ובולם בלימת חירום מול כבשה שברחה מהעדר ונעמדה הלומה במרכז השביל.

"לעולם לא! כל עוד אני חיה וגם אחרי!", צווחת דודה אסתר, מביטה בסיר שלה בגאווה וחולמת שיש גם בגן עדן קרפיונים טריים.

"הם הגיעו!", מזעיקה דודה ויקטוריה את חיימקה מהדיר ומניחה את הסרוויס של החגים על השולחן. זה שאסור לגעת בו כל השנה. היא תמיד דואגת לשלוח את חיימקה לדיר ל 'סידורים אחרונים', לפני שהם מגיעים, כדי שאסתר 'תהנה' מניחוח הגללים והחציר שדבקים בו.

"השטן והדג שלה", היא מסננת בשקט במרוקאית לעבר דלת הכניסה שנפתחת ומוסיפה עוד קצת חריף לתבשיל הטלה הנפלא שלה. החריף הוא הנשק הסודי ביותר נגד הפולניות, 'ויקטוריאז סיקרט'…

כעת דודה אסתר נעמדת בפתח הבית עם סיר המלחמה שלה ומנגד ניצבת דודה ויקטוריה מעל הסיר שלה ובוחשת בתבשיל הטלה בסיפוק.

"כף אחת מהתבשיל והיא נשרפת מהחריף", חולפת בראשה של דודה ויקטוריה מחשבה הרסנית.

"הפעם הגפילטע מדג לוקוס", לוחשת דודה אסתר לחיימקה וקורצת לו בעינה המעוטרת בריסים מלאכותיים ושלל צבעי מלחמה. חיימקה מבולבל, מתנצל על הריח ובורח למקלחת. הקרב החל.

בשנות ה 50', הכל היה אחרת. חיימקה היה שזוף ושרירי ודודה אסתר דמתה לכוכבת קולנוע. אשתו של אחיו, הדוקטור הורביץ, מצאה חן בעיניו יותר מאשתו ובלי יותר מדי פרטים סביב שולחן החג, היה שם שמח. שמח בדיר, שמח על הטרקטור ושמח בגורן. היה כל כך שמח, שיום אחד מרוב שמחה הם נתפסו עושים שמח על ערימת חציר ליד הפרדס ומי שראה אישה מרוקאית נבגדת בחייו, יודע שאין מחילה והעונש לא יאחר לבוא. דודה ויקטוריה מעולם לא גילתה שראתה אותם בוגדים ולא דיברה. כדי לשמור על כבוד המשפחה. אך העונש לא איחר לבוא. לאט לאט ובשיטתיות, במשך שנים, היא נקמה. עוד קצת פלפל חריף, עוד פלפל אדום מיובש, המון שום חריף ופלפל לבן – כזה שלא רואים, רק מרגישים במעי לפני שמנתחים אותו. דוד חיימקה הפולני בער.

"למה כל כך חריף?", היה אוכל ובוכה. "אפשר בבקשה כוס מים?"

חמישים שנה דודה ויקטוריה בישלה ובכתה על בעלה הפוחז, בכתה ובישלה. מדי שנה, בראש השנה, היא יצאה לקרב מחדש.

הרומן הלוהט בין חיימקה לדודה אסתר כבה מזמן ונשאר זיכרון מתוק כמו גפילטע פולני עם גזר. אך אש הלחימה במטבח היא אש תמיד.

"הגפילטע מזכיר יציקת מלט ממותקת", לוחשת דודה ויקטוריה לכל מי שמתעניין בחתיכה מהדג הפולני סביב שולחן החג, גם השנה.

"מקווה שהבאתם מטף לכיבוי אש לכבוד הטלה", מעבירה דודה אסתר מסר חשאי לסועדים ומציעה כוסות מים וחלה טרייה לספיגת הרעלים.

"מאד טעים, אסתר." מחייך במבוכה דוד חיימקה, זולל עוד פיסת דג כדי להפיג את בערת הרוטב האדום של אשתו ומקבל ממנה בעיטה בפיקת הברך. בדיוק בפציעה מהמלחמה.

"אני חושב שאני צריך רופא", צועק חיימקה ודוקטור הורביץ רץ אליו כדי לבדוק מה קרה.

אני יושבת מולם. צופה בקרב, סיבוב 40 בזירה. הם נלחמים ואני אוכלת פרוסה מהגפילטע הנהדר, ממש מעדן. אחר כך לוקחת מעט מתבשיל הטלה והשזיפים המשובח. כל כך חריף וכל כך טעים. באמת קשה לשפוט בתחרות, שתי המנות מצוינות.

אני יודעת שמשפחה לא בוחרים, כמו מנות מהתפריט ובסופה של שנה, הרי האהבה היא זו שתנצח!

הכותב/ת: עפרה בר-נון

עפרה בר-נון
אשה תחת השפעה

יעניין אותך

התאמת יינות לבנים לארוחת שבועות

רוצים לדעת איזה יין מתאים לאיזו מנה בחג השבועות? ריכזנו עבורכם את כל המנות העיקריות והקינוחים המוגשים בחג - אתם רק צריכים לדאוג שהיין הנכון ילווה את המנה

רוצים לדעת איזה יין מתאים לאיזו מנה בחג השבועות? ריכזנו עבורכם את כל המנות העיקריות והקינוחים המוגשים בחג - אתם רק צריכים לדאוג שהיין הנכון ילווה את המנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *