יום חמישי , 19 ספטמבר 2019
ראשי / כתבות / תאגידי המזון והתקשורת: כנס הון מזון עיתון

כיצד תעשיית המזון מעצבת את השיח התקשורתי בנושאים שהכי קרובים לפה ולכיס של כל אחת ואחד מאיתנו

תאגידי המזון והתקשורת: כנס הון מזון עיתון

כיצד תעשיית המזון מעצבת את השיח התקשורתי בנושאים שהכי קרובים לפה ולכיס של כל אחת ואחד מאיתנו

ברקע השיח הציבורי לעידוד צריכת מזונות בריאים, מופחתי סוכר וחומרים משמרים מזיקים, התקיים באוניברסיטת תל אביב מפגש מקצועי ממוקד בנושא היחסים הגלויים והנסתרים שבין תאגידי המזון לגופי התקשורת.

ד"ר ענת באלינט בכנס הון מזון (צילום: הילה איל)

במפגש, בהנחיית העיתונאי רן רזניק ("הארץ"), התייחסו הדוברים – אנשי מקצוע בתחומם, לשאלות הנוגעות ליום יום ולבטן ולקיבה של כל אחד מאיתנו: כיצד תעשיית המזון מעצבת את השיח התקשורתי בנושאים שהכי קרובים לפה ולכיס של כל אחת ואחד מאיתנו? כיצד מתמודדים עיתונאים ועיתונאיות עם הלחצים ומאמצי ההשפעה של בעלי אינטרס בתחום המזון והתזונה? כיצד מסתכלים מומחים ומדענים על הסיקור של תחום התמחותם?

דברי הפתיחה של ד"ר חגית אולנובסקי, יו"ר הפורום לתזונה בת קיימא, המחישו עד כמה מדובר בנושא חם. הפורום הוקם לפני כשנתיים על ידי חבורת משוגעים וחסרי ידע בתחום תזונה בת קיימא. מאז, צבר ידע והבנה וכיום הפורום מוכר בשטח ונמצא בכל הזירות החמות בדיונים בנושא.

ראשון הדוברים, שוקי טאוסיג, עורך ראשי של אתר "העין השביעית" התמקד בנושא: "הסחות דעת ושקרים אחרים": כיצד עובדת מכונת התקשורת של תעשיית המזון. סביבה מזון בריאות ותזונה הם הנושאים הכי יומיומיים וחשובים לכל אחד מאתנו. איך יתכן, ובאופן מוזר, שדווקא נושאים אלה נדחקים תמיד לשוליים, גם בכותרות בתקשורות. מתי שמעתם לאחרונה את מהדורת החדשות נפתחת בכותרת על מזון מזיק ולא על שערוריה פוליטית או בטחונית? התשובה לשאלה טמונה בהבנה איך תעשית המזון מעצבת את השיח אודותיה.

קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין התעשיה לבין העתונות וזו ליבת הבעיה. מחד, לתעשיית המזון צריכה להיות שליחות ציבורית לדאוג לכל אחד מאיתנו בהקשר התזונתי.  מן הצד האחר, התקשורת אינה מעלה נושאים אלה לכותרות ומפעילה לחצים על תעשיית המזון לפעול נגד הציבור. מה קורה כאן?

במקום לדאוג לנו, תעשיית המזון, כמו כל תעשיה, דואגת קודם כל לרווחיה. קחו דוגמה: אם יש לחברה מוצר עם חומרים מזיקים, כמו סוכר וחומרים משמרים. מה היא תעשה לתקן זאת? האם היא תחליף את המוצר, דבר הכרוך בעלויות גבוהות? האם היא תשנה את מרכיביו, דרך הפחתת הסוכר למשל. עוד עלויות ועוד זמן השקעה רב? או האם היא תבחר בדרך הכי זולה ומיידית, פשוט לשנות "את השיח הציבורי". למה לא נפרסם לציבור, דרך התקשורת שהחומרים האלה לא מזיקים, או למה לא "נסיח" את השיח מנושא זה.

דוגמה קיצונית למקרה שכזה היא השתקת תחקיר "ישראייר" של התכנית "עובדה", שנועדה לחשוף את כשלי הבטיחות החמורים. בעלי החברה דאז, נוחי דנקנר, שגם היה קשור בבעלות לערוץ 2, דאג לסגור את התחקיר ללא שידורו.

לצד דוגמה זו, יש עוד שפע דוגמאות מהיומיום, פחות קיצוניות, אך כולן ברוח זו. השיח באינטרנט, בעיתונות וברשתות החברתיות כולו מתנהל בדרך זו. הפרסום הגלוי נשלט ומבוקר וכולנו יודעים להתייחס אליו בערבון מוגבל ככזה. לצדו, הפרסום הסמוי, דרך מימון שיווקי של תעשיות המזון את התכניות והאתרים השונים, הוא שמגיע אלינו ומשפיע על התנהגותנו התזונתית. קחו דוגמה את "כפר האוכל הבריא" עם נותני חסות, כמו תנובה, או את "כפר הנעורים של קוקה קולה". מחר בבוקר בסופר מרקט, כל אחד מאתנו שוב יקנה את המוצרים האלה, עם התובנה שאלה תאגידים שעושים טוב לחברה.

הדוברת הבאה, ד"ר ענת באלינט מארגון העיתונאים, המכללה למינהל ו-"העין השביעית" התמקדה בנושא "לא ללעוס, לבלוע". מרתק לראות איך המזון מוצג בתקשורת, כי זה הכי ביזארי. לצד בריאות הציבור, פועלים הכוחות המנוגדים, סביבם מתגלגל כסף רב, של צרכנות בידור ופנאי ושל בעלי ההון. האם באמת חשבתם שהישראלי המצוי הוא חובב בישול ומלא ערגה לריחות ולטעמי התבשילים מ"הבית של סבתא". בואו נצא מהנאיביות הזו. עם שלוש דוגמאות נבין איך אפשר גם לשווק לנו בהצלחה "ציאניד" כמזון מומלץ:

מקרה ראשון – מאסטר שף

אחת העונות שודרה בחסות חברת "אסם". בתכנית של בישול אטריות סיניות,  נדרשו המשתתפים להשתמש ברוטב סויה. כולנו, כמו כל השפים בתכנית, מכירים את רוטב הסויה של "קוקימון" כמותג האיכותי. אבל "אסם" כנותנת החסות, התנתה את חסותה לא רק בפרסום שמה בתחילת התכנית ובפרסומות, אלה גם בשימוש במוצריה, כולל רוטב סויה "אסם". משתתפי התכנית, מצדם, לא הסכימו להתפשר על איכות המנות שהם מכינים וערוץ 2 נדרש להחליט. בסופו של דבר הוחלט, כי המשתתפים אכן ישתמשו ברוטב קוקימן, אך על משטחי הבישול בתכנית יוצגו בקבוקי רוטב סויה אסם. כך קיבלנו כולנו המלצה לצרוך רוטב סויה פחות בריא ואיכותי, לטובת הרווחים של חברות המזון וערוצי התקשורת.

מקרה שני – טונה סטארקיסט Ynet

אתר Ynet קידם במדור האוכל טור של "משפחה בריאה". מי שנכנס לטור זה ראה בגדול פרסומת עם תמונה של קופסת טונה סטארקיסט. זו הפרסומת הגלויה והלגיטימית, של מי שמימנה את המדור. אך לא בכך תם הסיפור. לחיצה על כתבות המדור הפנתה את הקוראים לסרטון של דיאטנית מוכרת בשוק בו היא משבחת את נפלאות התזונה של טונה מקופסה. למרות שטונה מקופסה ידועה כעתירת כספית מזיקה, הדיאטנית הדגישה את נוכחותו של מרכיב אחר בטונה מקופסה אשר ידוע כלוחם בזיהומים למיניהם. כך מעודדים ציבור שלם של משפחות עם ילדים לאכול טונה מקופסה. איפה האתיקה? איפה האמינות? האם כך מעודדים אותנו לעבור לתזונה בריאה?

מקרה שלישי – מסיבת הגלידה של קרין גורן

באלינט מראה קטע מהתכנית של קרין גורן, שהציגה איך להכין ארטיקים ביתיים מסוגים שונים. שתי דקות צפייה מספיקות להבין עד כמה זוהי לא תכנית בישול, אלה פרסומת 100%. אחד רטיקים נעשה משוקולד מילקה ועוגיות אוריאו. ברקע המיקסר של סאוטר, הונח גליל ניילון של חברת סנו. מה הקשר בין מרכיבי הארטיקים? חיפוש מהיר בגוגל העלה, כי מרכיבי הארטיקים שייכים לחברת Craft, תאגיד המזון השני בגודלו לאחר נסטלה. ככה נותנים חסות ובחסות זו גם מעודדים משפחות עם ילדים לצרוך מזונות מזיקים. למה לא להדגים במקום איך להכין ארטיק בריא מתות שדה מרוסק טבעי עם חלב למשל? היכן האתיקה של קרין גורן כשפית? במקום זה היא הפכה לשחקנית מריונטה של נותני הכסף, כדי להרוויח במה לקידום עצמה.

הדוברת השלישית, אשת התיקשורת של ערוץ 10, לינוי בר גפן, הציגה את המסלול המורכב לחשיפת אחורי הקלעים האמיתיים של התאגידים, כולל תאגידי המזון, בתכנית "סוגרות חשבון". מעולם, מספרת לינוי, לא נתקלנו במצב בו תאגיד מזון איפשר לנו להכנס לחצרי המפעל ולצלם את פסי הייצור בו. זה כשלעצמו כבר מעביר את המסר.

מהשלב המתיש והארוך של התחקירים, כולם נעשים בדרך מקצועית מוקפדת ובהצלבת מקורות, ארוכה הדרך עד להגעה לתכנית. היציאה לשטח, היא לב הענין וזה מה שקובע. במצב בו ממצאי השטח סותרים את התחקיר, השטח תמיד יגבר. תמיד נראיין כמה מומחים, ובכל מקרה נדאג לקחת מומחים ש"עוברים מסך" ולא רק מקצועניים חסרי יכולת תקשורתית. עוד חשוב להגיע למקרה אישי, שכן הציבור אוהב תכניות שמדברות אל הרגש ומעוררים את התהודה הציבורית המתבקשת.

דוגמה מוצלחת היא סיפור הביצים והלולים. לקח לנו משך זמן ארוך עד שהגענו ללולן, שבדרך יצירת אמון ושיחה אישית רגשית, הסכים לפתוח לנו את הלול, תוך ידיעה שתוך שנה הוא פורש מן התחום. כל סיפורי האימה נחשפו בלול זה – תרנגולות בלי כרבולת, רטובות וסרוחות, ללא תנאי תברואה מינימליים ומהן מגיעות הביצים שאנו אוכלים. התכנית שודרה עם חשיפה זו, ומיד בסיומו פנתה אלינו מועצת הלול בסדרת האשמות, לפיהן זה צילום מלפני שנים רבות, צילום מבוים ואין מצב שיש היום לולים כאלה בישראל. מפתיע? ממש לא. כך נוהגים כל התאגידים כשחושפים את פרצופם האמיתי. קודם כל מכחישים ומעלים האשמות כנגד. למה להם להודות ולתקן את דרכיהם אם בדרך הקיימת כל תעשיית הלולנים והמועצה עצמה מרוויחה ללא צורך במאמץ והשקעה?

הרעיון הובן? הדרך לחולל שינוי תלויה גם בנו. כל עוד אנו שבויים בעולם התקשורת ובידי בעלי ההון המניעים אותו, נמשיך לחשוב שאנו אוכלים בריא, בזמן שהרעלים מחלחלים לגופנו. איחוד הכוחות, המחאה הציבורית ברשתות החברתיות ובהתנהגות צרכנית שלא תושפע מהפרסומים הסמויים, היא זו שתניע את השינוי המיוחל. מעתה, בכל פעם שתכנסו לאתר אוכל, או תצפו בתכנית על "תזונה בריאה", קחו הכל בערבון מוגבל וחפשו את המסר הסמוי.

הכותב/ת: מערכת Winet

מערכת Winet

יעניין אותך

אישה תחת השפעה: שוחה נגד הזרם

עפרה בר-נון, אישה תחת השפעה, מסבירה מי באמת צריך לפחד מהגפילטע פיש

עפרה בר-נון, אישה תחת השפעה, מסבירה מי באמת צריך לפחד מהגפילטע פיש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *