שבת , 11 יולי 2020
ראשי / כתבות / שניים סינים עם סינר גדול

עפרה בר-נון חפרה ומצאה בארכיון הטורים ההיסטורי שלה, טור רלוונטי מתמיד. הטור פורסם לראשונה בשנת 2007

שניים סינים עם סינר גדול

עפרה בר-נון חפרה ומצאה בארכיון הטורים ההיסטורי שלה, טור רלוונטי מתמיד. הטור פורסם לראשונה בשנת 2007

עכשיו כולם לשיר ביחד באוטובוס התיירים: "תה ואורז יש בסין… ועוד מיני מאכלים איומים!". למה לא נסעתי לניו יורק? בגלל סוכן הנסיעות שלי, שדחף לי טיול לסין.

תרבויות אקזוטיות, היסטוריה עשירה ואזהרה שבעוד חמש שנים תתמלא סין בסניפי מזון מהיר אמריקניים ובוטיקים של גוצ'י. השתכנעתי ומצאתי את עצמי בבייג'ינג עם מזוודה, קבוצת ישראלים ומדריך טיולים בשם שרוליק.

החולדה הסינית (צילום: שחר גלס)

אני לא אתמקד בנופים הנהדרים והתרבות הנפלאה של הסינים, כבודם במקומם מונח. אני אתמקד בעובדה שאת ארמון הקיסר, החומה הסינית וכיכר טיין-אן-מן, ביקרתי כשבטני מקרקרת מרעב וכמהה למעט מזון.

באופן כללי' עד לביקור בסין אכלתי הכל, חוץ מרגל קרושה. שם עובר הגבול שלי! ג'לי רוטט עם פיסות סחוס ועצמות לא יכנס לפה שלי לעולם. מכיוון שרגל קרושה היא מעדן מפוקפק שבעוד כמה עשורים יעלם כנראה מהעולם עם דור הפלמ"ח, אני לא מודאגת שאאלץ להיתקל בו יותר מדי. הסינים, התעלו על עצמם והצליחו להוסיף עוד כמה זוועות לרשימת 'הבלתי אכילים' שלי.

שרוליק המדריך, שנראה כמו הרצל, לבוש כמו מנהל רפת בקיבוץ ומדבר כמו מג"ד בצנחנים, הבטיח שהמטבח הסיני מפתיע ומעניין. כאשר מגדירים אוכל כ 'מעניין' עולה לי תמרור אזהרה קולינרי המתריע "זהירות לא לנגוס!".

ההלם הראשוני התרחש כבר בארוחת הבכורה שלנו במסעדה מפוארת בבייג'ינג שאת שמה אינני זוכרת וטוב שכך. אקווריום ענק ניצב במרכז המסעדה ובו שחו בהתאם לתפריט, דגים רגילים לצד צבי ים ומני מפלצות מבטן האוקיינוס שלא רואים אפילו בסרטי הנשיונל ג'יאוגרפיק. וויתרתי על מרק צב והלכתי על בטוח, עוף. מה כבר אפשר לעולל לתרנגולת חשבתי לעצמי…

שרוליק הזמין עבורי 'עוף מושחר בנוסך גווילין' וברך אותי על הבחירה האמיצה בדליקטס. חשבתי שהוא צוחק. לאחר מספר דקות, הונחה לפני התפלצת על צלחת חרסינה מהודרת. תרנגולת שלמה מושחרת. לא רק השוקיים והחזה היו שם, הייתה כל הגופה. שתי עיניים חסרות ישע מתבוננות בי, מקור זקור מחודד וצמד רגליים קטנות שרופות. היא שכבה על מצע חסה בפוזת שיזוף קיצית, כאילו לכדו אותה בחוף באילת, מרטו לה ברשלנות את הנוצות והיידה קוקוריקו לתנור, לצלייה נוספת.

הזמנתי מהר קערה גדולה, לא בשביל העצמות, בשביל להקיא!

למי אכפת ממאות חיילי הטרה קוטה כאשר כל מה שאתה רוצה זה לאכול משהו? למי יש כוח לטפס על החומה הסינית כשצמים? לאן נעלמו האגרולים והמונוסודיום הארץ ישראליים ולמה לא תקעו זיקוק במרק העקרבים שלי? בקרוב יש לי יום הולדת.

כל הדיוט שאכל אי פעם במסעדה הסינית השכונתית יודע, שבחבל סצ'ואן יש אוכל חריף. בקר סצ'ואן לא זכה בשמו סתם כך. בעיר צ'נגדו בירת סצ'ואן, החליטו הסינים לחסל לי את הקריירה ולהרוס לי באופן סופי את מקור פרנסתי, בלוטות הטעם העדינות שלי.

שרוליק בקש במפורש מהמלצר שהבשר שלי לא יהיה חריף. המלצר הנהן מספר פעמים בראשו לאישור. רק מאוחר יותר שמנו לב, שככל הנראה יש לחבר בעיה עצבית והוא מניע את הראש ללא שליטה קדימה ואחורה כל הזמן. מזלג אחד עמוס בחתיכות בקר הספיק כדי שכל הסועדים יחזיקו את האוזניים למשמע הצווחה הנוראית שלי. שני אמני קונג פו, שאכלו בשולחן לידי, קפצו על השולחנות בעמידת מוצא של נמר כועס מול ברוס לי וניסו להבין מי נרצח במסעדה.

זכרו, לא משנה כמה חריפה המנה שאכלתם, אף פעם אל תשתו מים כדי לנסות להעביר את תחושת הבעירה. תאכלו לחם! זה מרגיע. בסין אין לחם! הם לא שמעו על הפחמימה הזו. גם מטפים לכיבוי אש לא הגיעו עדיין לרפובליקת האוכל הנורא.

המלצר, רצה לעזור והתקרב אלי עם בקבוק שקוף ובתוכו נוזל צהבהב, כדי להרגיע אותי. חשבתי שדווקא יש לנו יחסים דיפלומטים תקינים עם הסינים, כנראה שטעיתי והם לא ממש אוהבים אותנו. בתוך הנוזל הצהוב צף לו נחש, השפל והערמומי בחיות השדה. הוא מככב בסין כתרופה נפוצה לכל מכאוב ובעיה רפואית. הליקר המתוק עם הנחש היו האות שלי לברוח מהמסעדה הסצ'ואנית מורעבת ולהירגע בחוץ. רציתי לנסוע מיד לשגרירות הישראלית ולהתלונן על התעללות בתיירים ישראלים. שרוליק הרגיע אותי עם קערית אורז שספגה מעט מהחריפות והבטיח שמחר יום חדש וניסע לבקר בכפר אותנטי 'מעניין'…

בכל טיול שמכבד את עצמו, תמיד משולב ביקור בכפר אותנטי. לרוב, כפר שמשלמים לו הרבה כסף כדי להמשיך לחיות ללא חשמל, אינסטלציה וכבישים. תושבי המקום מסתובבים כמי שחיים לפני אלף שנה ומעמידים פנים שהם לא מבינים אנגלית עד שהם מבקשים ברהיטות כסף מהתיירים. באפריקה ובתאילנד ביקרתי בכפרים כאלה. מלכודות תיירים חביבות.

שרוליק התעקש שהכפר הזה באמת עתיק ותושבי המקום מעולם לא יצאו מגבולותיו. הכפר היה מרוחק שמונה שעות מכל עיר גדולה בין שדות אורז יפים. המטיילים האחרים בקבוצה התפעלו מהבתים העלובים ומהשחקנים המוכשרים בכפר שניסו לשכנע אותנו שהם עדיין חיים בעבר. אני גיחכתי לי בהנאה.

שרוליק, שבשלב זה כבר סימן אותי כחברת הקבוצה הבעייתית, לא הבין מה כל כך משעשע אותי. סביב מדורה עם ווק מפוחם ודביק הושיבו אותנו זוג סינים 'אותנטיים' והחלו לשיר. נו באמת, הרי אחרי שנעזוב את הכפר הם יחזרו לבית האבן המודרני שלהם, ישלפו מהמקפיא פיצה, יחממו במיקרוגל, ידליקו את הרדיו ויצחקו עלינו התיירים.

בינתיים בווק, ניצלה לו על אש בשר משונה של חיה קטנה עם עצמות קטנות ומאד משונות. רק לא עוף שוב! חשבתי לעצמי, אך מה שהתבשל שם היה מעבר לכל דמיון. שרוליק הביט לעברי במבט מתנצל ולפני שהספיק לומר משהו, התקרבתי לאש וזיהיתי זנבנב קטן ודק ניצלה לו בפינת הווק. חולדווווווות! קפצתי ממקומי ורצתי החוצה באימה עד טיבט.

האם ייתכן שהמערב הרס את האוכל הסיני המסורתי? מדוע שלא יפתחו במרכז מנהטן מסעדת גורמה המגישה נחשים, לברדורים וצבי ים? "אולי איזו חולדה על הגריל לגברת"? "תרנגולת גווילין מפוחמת עם זיגוג לאדון"? כבר שנים מוכרים לנו במערב אוכל סיני מפוברק ואנחנו מתלהבים מאגרול, בננה משולהבת ותה יסמין דלוח.

שרוליק המדריך סיכם בפני הקבוצה את הטיול לסין וציין במיוחד שאני שלילית ולא פתוחה להרפתקאות. אתה יודע מה שרוליק? את ההרפתקאות שלי אני לא רוצה בווק עם הזנב או בצלחת עם העיניים והנוצות.

ולסיום הצעת הגשה: לקריאה חוזרת של הטור שלי ברוח התקופה – שנת 2020, מומלץ להחליף את הצב במרק בפנגולין ואת התרנגולת בעטלף. הרבה בריאות ובתיאבון לכולנו!

הכותב/ת: עפרה בר-נון

עפרה בר-נון
אשה תחת השפעה

יעניין אותך

משפחת חינוואי פותחת את 'חינאווי בפיתה' בסניף קרליבך בתל-אביב

גריל בר שיציע בשרים טריים ואיכותיים היישר מהקצבייה במקום

גריל בר שיציע בשרים טריים ואיכותיים היישר מהקצבייה במקום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

error: Content is protected !!